[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







עדי ינון
/
נדנדה

מכל המתקנים שבגינה ליד ביתם, רוני הכי אוהב את הנדנדה. היום
קצת קר בחוץ, ואין שם ילדים אחרים שישחקו איתו, אבל אבא ואימא
לקחו אותו בכל זאת. הוא שמח מאד, אף פעם לא הלכו איתו שניהם
לגינה. הם מגיעים, אימא עוזבת לרוני את היד, והוא רץ בגמלוניות
של בן חמש אל נדנדת הברזל הישנה, בעוד אבא ואימא מתיישבים על
אחד הספסלים הלחים, הצופה מרחוק אל שטח המתקנים.  
רוני כבר יושב על כיסא הנדנדה, הולך איתו אחורה עד כמה שאפשר.
רגליו עוזבות את האדמה והוא באוויר, מתנדנד מהר, קדימה ואחורה.
הוא לוקח תנופה עם גופו הקטן והנדנדה מגביהה. רוח קרה נושבת
בעדינות על פניו המחייכות, מצננת אותם, בעודו מתנדנד באיטיות
למעלה ולמטה, "ככה הציפור מרגישה", הוא חושב.

"אני לא רוצה להמשיך עם זה יותר", אימא אומרת בעודה מסלקת עלה
רטוב ממשענת הספסל.
-"אף אחד לא אמר שזה יהיה קל, דפנה."
-"אני נראית לך אדיוטית? אני יודעת שהיא לא הייתה הראשונה."
-"נו באמת... איך הגעת לזה?"
-"שלא כמוך, יש עוד אנשים שאוהבים אותי מספיק כדי להגיד לי את
האמת."
-"אבל אני אוהב אותך. בואי נפתור את זה. באמת דפנה, אנחנו
משפחה."
-"מסתבר שזה לא עצר אותך מלזיין נשים אחרות!"

מהנדנדה הוא מסתכל אל הספסל הרחוק. אבא ואימא יושבים שם,
מדברים. אולי עליו, אולי שלושתם ילכו לעוד מקומות ביחד. רוני
צוחק ומנופף אליהם בהתלהבות, כמעט מאבד את שיווי המשקל, אבל הם
לא רואים אותו. הם נראים עסוקים, אימא כועסת. הוא לא יפריע
להם.  

-"אני אבקש העברה, אני לא אראה אותה יותר."
-"יוסי, אני נפגשת מחר עם עורך הדין שלי"
-"להתגרש? על מה את מדברת? מה עם רוני?"
-"אני אלך ואבקש משמורת מלאה עליו. תבין, על בזבוז של חמש שנים
מהחיים, רק כדי להיכנס להריון, ולהתחתן עם חמור בוגדני, דרושים
פיצויים גדולים."
-"אז עכשיו המפלצת יוצאת... הוא גם הבן שלי דפנה! אל תצפי שאני
אעזוב ככה בשקט."

רוני רוצה להגיע רחוק, גבוה, הוא מתאמץ ולוקח עוד תנופה,
הנדנדה מצייתת ומגיעה גבוה יותר עד שהמתקן כולו חורק וכאילו
מתנדנד איתו יחד. גשם דק מתחיל לרדת ומקיש על גוף המתכת החלול
של הנדנדה. אבא קם מהספסל, מביט לרגע אל רוני, והולך. אימא באה
לקחת אותו, רוני קופץ מהנדנדה ונוחת על הרגליים, אבל בסוף נוטה
מעט אחורה ונופל על ישבנו.
-"לאן אבא הלך?"
-"רוני, מה עשית למכנסיים? הם מטונפים עכשיו."
-"נלך גם מחר אימא? היה לי כיף."
-"אני לא יודעת, עכשיו אנחנו הולכים הביתה." אימא אוחזת בחוזקה
בידו של רוני בעודה פותחת מטרייה גדולה, ושניהם הולכים ביחד אל
שביל החצץ הרטוב שבגינה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
גם כלבים הם בני
אדם!






אגודת תנו לחיות
לחיות בקמפיין
אגרסיבי חדש


תרומה לבמה




בבמה מאז 12/3/05 16:27
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עדי ינון

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה