מתכווצת מן האופק,
מתפתלת מעבר לכל ספק,
היא תת-דרך
שתפסה את ליבי.

המשלתי בקלות רבה מדי
את פשטותה לכדי עזובתה של נערה
שפעם אהבתי
וכעת מעלה בי
חבטות לא עזות מדי,
במקום שבו זוכרים.

הדרך מקבצת אליה
לא מעטות מבין ההתפצלויות
אשר זולגות מן ההרים
ומתאמצות ממרגלותיהם
לתפוס את דרכי
שאסטה בקריצה מסתורית
אל עזובתן.

הסתחררתי במסירות הגדולה ממני
אל מול יכולותיה שלא תמו בי,
כי פעם עוד אהבתי.
כעת היא מחכה
להתנפל ברכות שרק היא יודעת,
להשליט את הסדר החדש,
לכבוש מחדש דרכה,
במקום שבו בראתי שממה.