ילדה קטנה, עולה לכיתה אלף. השנה היא 1978  בירושלים. קייטנת
האוניברסיטה. היה לה משעמם , למרות שהגיעה לקבוצה עם שני חברים
שלה. באוהל ליד היא פגשה ילדה אחרת , יפה, נחמדה. שתיהן נמשכו
אחת לשניה בעזרת כוח לא מוסבר. מן קליק כזה... שתי  ילדות
קטנות ואחת שבורחת כל הזמן מהאוהל של הקבוצה שלה לשחק עם
השניה. ולשתיהן שיער ארוך וחום וחיוך של ירושלמיות קטנות עם
אבא ,אמא ,אחים ושמחת חיים. הכל בסדר בינתיים. המדריכה של
הברחנית כועסת עליה היא סופרת את כולם והקטנה תמיד חסרה. אם לא
לחברה החדשה שלה היא בורחת לחובש. הוא נחמד ואומנם היא רק בת
חמש וחצי, אבל נעים לה להיות אתו במרפאה. יום אחד הקרינו סרט.
לקחו את כל הקטנטנים והקטנטנה התחמקה לה  לשבת ליד החברה שלה ,
ששיחקה לה בשיער. באולם חשוך , באוניברסיטה העברית,  הן ראו
סרט שהפחיד את הקטנה. הסרט היה על איש אחד שכל כך אהב את הדגים
שלו, שיום אחד קפץ לתוך האקווריום והפך לדג.  רק שנים אחר - כך
, היא חשבה ,שהסרט בודאי בא להצחיק. המדריכים,  אולי, ישבו
מאחור והתפוצצו מצחוק או אולי יצאו החוצה ליקקו ארטיקים וכל
הבנות עשו עיניים לחובש שלה...
באותו רגע היא פחדה וישבה ליד החברה שלה, שככה מצאו אחת את
השניה פתאום . הן נצמדו,שתיים שבשם שלהן מסתתרת
מוסיקה.

שנים אחר - כך, אחת כבר לא הייתה בחיים והקטנה עברה טראומה
ואבד לה המסלול והייתה מגיעה מדי פעם , לבד ,לבית הקברות לחברה
שלה ורואה הכל פרא. וחלמה על הים.  הים בלילות שלה היה מלא
יצורים והיא צללה בתוכו פעם בפחד, פעם בזהירות. השתעשעה עם
דולפינים ועם לווייתנים   חלמה לצלול ולא צללה במציאות.  רק
לפעמים , בחלום , בזהירות.
מעולם היא לא נקשרה בכזה קסם לעוד אדם בחייה.
איך שהוא, תמיד שנפרדו אחרי קייטנות מצאו אחת את השניה בקיץ
הבא. תמיד נמשכות לאותו מקום . הקסם והקטנה , הקטנה והקסם.

יום אחד רצתה הקטנה ,שכבר מזמן לא קטנה -לים , כי ים זה חופש .
היה לילה והיא הייתה סתורה ופרועה מכאב  בירושלים ולא ידעה מה
לעשות עם עצמה. קטנה, קטנה הסתבכה בתוך הכאב שאפף אותה. פחדה
לצאת החוצה , פחדה להראות. רצתה להעלם. קטנה קטנה נבלעה בכאב ,
נמשכה לתוך אבדון של מחשבות ובדידות   הקיימת באדם בתוכו
פנימה. היא קטנה קטנה , אבל ברחנית ברחנית וכל שהיא רוצה זה
לזנק החוצה. כל כך רוצה. דמיינה את זה מאז קטנטנותה. עכשיו
בוער לה. ברחנית כואבת נאכלת לה בשתיים לפנות בוקר על - ידי
הכאב . והכאב שלה לא משאיר ממנה טיפה. מוצץ את העצמות , לוקק
את הדם , מכרסם בבשר. רק הנפש נשארת מרגישה בכל טרופה , טרודה
, זועקת. בבית שקט. בירושלים שקט. שעות היא נאכלת כבר אחרי
שלוש וארבע וחמש והבית מתעורר . חושבים שהיא ישנה והולכים
לדרכם.  הברחנית טרוטת עיניים על הספה , לא במיטה שלה , לא
במקום שלה. אולי מקלחת היא חושבת. ניגשת למראה מביטה ואינה
רואה דבר. תקשיבי לי אומרת לה הנפש שלה. את נאכלת מבפנים החוצה
רק אני נשארתי.
עכשיו אני אוכל לברוח לאן שארצה אומרת אין גוף .
נוכל , מתקנת אותה הנפש.
הנפש והברחנית מרוצות. הברחנית מרגישה קצת חסרת אחריות , אבל
הנפש רוצה כבר לברוח הרחק, הרחק  להגשים את כל תוכניות המגירה.
סק"ש היא לוקחת ומים לגוף שכורסם ,ושאריות של נפש  וברחנית
קטנה יוצאות לבוקר ירושלמי הומה לחום של תחילת הקיץ. שק שינה
ומים וזהו. אין כסף ואין ידיעה. יוצאת אחת חצויה ואכולה
ומתחילה ללכת בכביש ירושלים תל אביב. היא תעלה את הקסטל תרד
מהקסטל ותלך. לא תמיד יש לה מקום בצד הכביש , אבל  היא תלך
ותלך , כי לחזור אין לאן.
אחת יפה, כבר שנים קבורה לה ואחת לא קטנה מחפשת חובש , שיוכל
לשחזר גוף שנאכל על - ידי נפש שסועה ופרועה.
הלכו הלכו. הלכו הלכו. המכוניות שורקות ועוברות והיא הולכת
וגוררת את הנפש שגוררת אותה. לא רואים אותן, כשאין גוף אין מה
לראות. ככה זה. חם והרים , שער הגיא , פלדות לוהטות,  הרים
חשופים אחרי שריפה , שהייתה לפני כמה שנים . הלכו הלכו  , הלכה
הלכה . הנפש רצה קדימה וחוזרת ל"אין גוף" לדווח לה , אל
תתייאשי , תתייאשי , את עוד תמצאי את מקומך , לעולם לא תמצאי ,
את קרובה ליעד ,את רחוקה ממנו. " אין גוף" ,שהייתה "קטנה" ,
ושהייתה ועדיין "ברחנית" , רוצה להגיע לשדה התעופה.  שם , בבן
- גוריון  , עושים הפסקות קטנות מהחיים ובתור "אין גוף" היא
תוכל להחליק למטוס ולטוסססססס....
בסביבות אחת בצוהריים, הכל כבר יוקד. הן מגיעות לשדה. נכנסות
פנימה ונשכבות בצד על הרצפה לספוג את הקור. הן מתחברות לכמה
רגעים אחת לשניה. "אין גוף" ו, יש נפש" הופכות ל"אין גוף עם
נפש".  
מסכים כחולים נשים וגברים מבושמים חגיגה של חופש.  מתרגשים ,
עומדים בתורים ארוכים , דוחפים את העגלה על זה שלפניהם ,
נשאלים שאלות , שכולם יודעים בעל - פה  ... כייף חיים והאוכל
והקפה והממתקים נראים תמיד מושכים יותר , כי זה שדה התעופה
ומהמזגנים משחררים לאוויר ריח מתוק. "אין גוף ויש נפש " ,
מתאוששת . היא ניגשת למסכים ,מה יוצא עכשיו לאן ממריאים ?
מחליטה לא להסתבך ולעלות ישר למעלה להציץ שם , ליד שערי
היציאה. משער לשער היא עוברת מממ.. כמה יעדים לרוסיה , ניו -
יורק  , כרתים, תורכיה ,  כמה לאירופה , יש למזרח. אירופה..
אולי... רומא. היא תיסע לרומא. חצי שעה ליד השער והתגנבות
למטוס. יש מספיק מקום. מזל. ממריאה לה לרומא לוקחת עמה את כל
בית הקברות הפנימי שלה. איזה כיף. רומא.  קצת מתחמקת בטיסה שלא
יתפסו את המסתננת. נוחתים והיא הולכת בשדה התעופה ולוחשת לעצמה
אני ברומא אני ברומא .. יפים בעינה הרחובות שלה , גם לנפש
נעים. נחמד להן שלא רואים אותן נחמד להן החופש הזה. הן הולכות
ברגל לחוש את הרחובות. כבר לילה וחושך . קצת קריר. הכיכרות
מוארים ואנשים בבתי הקפה. יפים כאלה, נראים קלילים כאלה ורומא
עצמה ציורית ורומנטית וכבדה באופן נעים. קרררר לה " אין גוף
ויש נפש" נשכבת ליד כיכר ונרדמת מתכרבלת בשק  - שינה התכול
והאהוב עליה , שהביאה מהבית.  יש נפש עוזבת אותה לבד והולכת
לטייל. אורות , חלונות , חיים , אויר. יש נפש מחייכת לה שוכחת
מ"אין גוף". נחמד כאן. היא בודקת את יכולות התעופה שלה. מהר,
לאט, עושה סיבובים חדים. מרגישה שאקלית. "יש נפש אין כמוך ! "
היא מחייכת לעצמה תופסת אומץ ומגיעה אל מעל לים. איטליההההה
היא צורחת וצוללת פנימה. המים קרים וחשוכים קפואה היא יוצאת
החוצה . איטליהההה היא צורחת שוב וצוללת , הפעם עמוק יותר .היא
לא רואה כלום והפחד מרגש אותה. היא הולכת על הקצה , "יש נפש" ,
את עוד תצליחי לגרור איתך את "אין גוף" . עמוק יותרררר  היא
צוללת והנה דג. היא מתחילה לראות בחשכה. אין כמוך, " יש נפש" ,
היא שורקת לעצמה. כל פעם היא מעיזה יותר ויותר. יותר עמוק וקר
ורטוב ושחור. וכל פעם היא פחות מפחדת ורואה איך הם טורפים
ואוכלים וצופה במהומה המתרחשת בים ,אבל הפעם המהומה  לא בתוכה.
היא מתבוננת , איך למען שיזכו חלק  מדרי הים , למזון לשם חיים
, זוכים אחרים למוות. "יש נפש" משתהה. פתאום היא עצובה. יוצאת
החוצה לאוויר הקר. חוזרת אל "אין גוף" ומתכרבלת בתוכה. " אין
גוף" מתעוררת לרגע , את רטובה היא לוחשת. " יש נפש" לא אומרת
כלום, מעולם לא חשבה שתמצא מחסה אצל " אין גוף " החלשלושה הזאת
, אבל היא מתכרבלת ונרדמת.  עכשיו , "אין גוף" יכולה לחלום.
בוקר. עיניים בלתי נראות נפקחות לתוך רומא הישנונית עדיין.
הכיכרות ריקים , עוד קצת מלוכלכים מהלילה. תוך דקות מועטות
האור והרעש יחדרו לכל מקום. ריח מתוק של מאפים של בוקר ואספרסו
טוב חודר אל נחיריים בלתי נראות ומעיר בלוטות טעם חסויות.
לגנוב. אין לי כסף אז אני פשוט אקח. אף פעם לא לקחתי וממילא
אני קיימת רק חצי, אז אני אקח לי. היא מחכה שאנשים יתחילו לרדת
לחנות הקטנה ולוקחת לה בלי בושה קרואסון עם קרם וקפה של מישהו,
שהסב לרגע את מבטו. ברגע שהיא לוקחת אליה את הדברים הם נעלמים
מעין. הופכים לחצי קיימים בעצמם. היא נוגסת ובולעת. טעים
מתוקקקקק... אף אחד לא רואה אותה אוכלת מותר לה הכל עכשיו ,
היא יכולה כך לבד, לאכול גם ממתקים על הבוקר. הסוכר מעיר את
"יש נפש" התשושה וכבר בא לה להתרוצץ, אבל "אין גוף" לא מסכימה
לה עכשיו. היא התחזקה הבוקר ויכולה לומר לא , אז הן נשארות
שתיים שהן אחת. רחובות רומא קצת אחרי שבע בבוקר. היא מתרחקת
מהמרכז  הולכת פנימה לבתים , לשיכונים , לחבלי הכביסה . אנשים
עוברים ,חולפים על פניה. היא מבחינה פתאום בגבר צעיר עם כלב
קטן וג'ינג'י . הכלב נראה עליז ושובב ורץ קדימה והגבר אחריו.
איזה גבר חושבת "יש נפש " איזה כלב חושבת "אין גוף" והן
מביטות. אותן לא רואים והן רצות אחריהם עושות אתם סיבוב פיפי
ונוכחות בשכונה , וחוזרות לדירה הקטנה. הן שמות לב שהגבר מדבר
עברית והכלב מבין עברית. הן מחייכות אחת לשניה. הגבר מתלבש
במהירות בחליפה מגוהצת , שהכין בלילה . " יש נפש" מתפעלת. "אין
גוף" על השטיח משתוללת עם הכלב. הגבר לא מבין מה הכלב משתולל
לו ככה סתם על הבוקר . הוא ניגש אליו , מלטף אותו, משמיע לו
קולות ומחייך. הן מחליטות להיפרד. " יש נפש" רוצה ללכת עם
הגבר. " אין גוף" תישאר  בדירה עם הכלב ותנוח. היא כל הזמן
זקוקה למנוחה , חושבת " יש נפש" , ונצמדת לגבר. הוא נכנס
למכונית ונוסע . עוצר ליד חנות קטנה וקונה שניים קפה ושני
קרואסונים ואוכל אחד מהם. " יש נפש" מלקקת לו את הסוכר
מהשפתיים. הוא מריח טוב הגבר הזה היא חושבת ונחה לו על הקשר של
העניבה. " אין גוף" מסתובבת לו בדירה בינתיים. הכלב התרגל אליה
ומנמנם על מיטת בעליו. היא יודעת שהיא מציצנית ופוגעת לו
בפרטיות , אבל מכיוון שהיא רק חצי קיימת היא מרשה לעצמה.  יש
לו הרבה דיסקים. היא שמה , מקשיבה , מחליפה, מקשיבה. אין בדירה
הרבה חפצים ואין בדירה הרבה דברים שיעידו על הגר בה. כלב ,
חליפות , קצת מכתבים . יש לו עבר סודי לגבר הזה היא חושבת ,
אולי הכלב ידע , אבל הכלב ישן.
" אין גוף" מתכרבלת על המיטה הזרה עם הריח העדין ליד הכלב.
הכלב משמיע
נהמה קטנה ומתחכך בה . " אין גוף" מחייכת. מישהו מתחכך בה.
נעים.
" יש נפש" והגבר מגיעים למקום עבודתו. יש הרבה  שמדברים עברית
וקצת משעמם שם , אז היא עוזבת אותו בשלב מסוים , אבל רק אחרי ,
שהיא מלקקת לו את הרוטב מהשפתיים בארוחת הצוהריים. טעים הגבר
הזה היא חושבת. טעים. חושבת, ויוצאת לסיבוב של חיים. יש לה
חופש סוף סוף סוף. איטליהההה היא צועקת אל השמים וצוללת אליהם
מלמטה. איטליהההה היא צורחת לעננים ונוסקת בין ילדים החוזרים
מבית הספר ומטפלות החוזרות מהגן. איטליההההה היא צווחת וטסה לה
בין גלגלי המכוניות והאופנועים הדוהרים בכביש . היא משאירה
אחריה שובל דק של אבק , מנערת מעצמה את כל המעצורים של " אין
גוף". אחר היא נחה על ספסל . שלוש שעות של התפרעות מאחוריה .
היא מחכה ללילה , שיחזור הגבר. בא לה גבר.... טוב של"אין גוף"
אין גוף , היא חושבת , החופש מתוק. גבררררר היא מלקקת שפתיים
גבר ופסטה! איטליההההה היא שוב צורחת ועושה עשרה לופים רצופים
באוויר. מגיע הלילה . הן מחכות לו בדירה. הן והכלב. הכלב מאושר
קופץ על הבעלים העייף , שמחזיר לו בצהלות שמחה. הם נובחים אחד
כלפי השני ו" אין גוף" ו" יש נפש" מסתכלות משתהות. איזו אהבה.
אני גם רוצה להשתייך אליו חושבת " אין גוף" אני גם רוצה ללקק
אותו חושבת " יש נפש". הן חולמות. הגבר מחליף לבגדים נוחים. "
יש נפש" מציצה עליו. מממ.... תחתונים ומה מתחתם? היא מחייכת
לעצמה חיוך מתוק מזימה. " אין גוף" והכלב משתוללים. חמוד  הכלב
הזה. ארבעתם יוצאים לטיול לילה. רק הגבר לא מבחין באורחות.
גברים הם רציונאליים מדי חושבת " יש נפש" . אבל אני עוד אגרום
לו להבחין בי. הם חוזרים . אוכל לכלב אוכל לגבר " יש נפש"
מלקקת את השאריות. " אין גוף" תמתין עד שילך לישון וכבר תיקח
משהו מהמקרר. הגבר נשכב על המיטה. פורש את מלוא גבריותו  ועוצם
עיניים. קצת קשה לו להירדם. "אין גוף" והכלב מתכרבלים בסלון על
הספה. הגבר ממתין לכלב  שיבוא לישון לידו ועוצם עיניים.  "יש
נפש" נכנסת בשקט בשקט היא מתקרבת ומרחרחת אותו. מסניפה אותו
מהקודקוד עד קצות האצבעות. איזה גבררררר..... ימי.... היא
ניגשת לו לאוזן ולוחשת לו מילים מתוקות ומעוררות. הגבר פוקח
עין אחת נדהמת. היא ממשיכה ללחשש ועושה פווווו ועוד פוווו לתוך
האוזן שלו. " יש נפש" מחליקה לה למטה למטה  אל  הפטמות , אל
המותניים , אל הקורקבן, היא עוצרת , מתגרה וממשיכה, הגבר פוקח
עין שניה ומתחיל להתעורר ומתעורר . היא מתקרבת נרגשת כולה והוא
נרגש ,לא מבין מה פתאום, אך לא מופתע ,הרי הוא גבר זה קורה
להם. היא מתגרה בו ומתערסלת אתו ומערסלת אותו ובהנאה מסתבכת
בו. היד שלו נשלחת למטה והם משתוללים ועושים אהבה . היא אתו
והוא אתה ,בלי לדעת. זרנוק אדיר ונגמר. "יש נפש" מלקקת
מממממ...  "יש נפש " נשארת בדביקות וברטיבות הנעימה, כשהוא
ניגש למקלחת. הוא שוכב מותש והיא לידו, נפש אישה לידו והוא לא
חש בה. גברים... חושבת "יש נפש" מסובבת אליו את הגב ונרדמת.

שבועיים ברומא.  "אין גוף" עושה לה מפתח רזרבי ויוצאת עם הכלב
כל יום אחרי שהגבר ו"יש נפש"  יוצאים לעבודה , לטייל. "יש נפש"
אוכלת אתו בבוקר וטסה לה לתור עולם. בלילה מחכים לו שלושתם
בדירה ומאוחר מאוחר " יש נפש" והגבר עושים אהבה.  הוא לא מבין
מה קורה לו לאחרונה , אבל הוא לא מתלונן. דבר אחד הוא לא מבין
למה כל לילה נדמה לו שאישה לוחשת לו דברי אהבה באוזן ,ולמה
הפנטסיות שלו כל כך השתנו. כאילו הן כבר לא רק שלו אלא שלו
ושלה... שיהיה,  יש שיגרה שגוררת שיגרה ומחויבות אחרי מחויבות
ורק לילות מפתיעים, שהוא מחכה להם . פרטיים מאוד הלילות שלו
ולא כל כך בודדים כפי שחשב. " יש נפש" מתחילה להיקשר בנפש
הגבר. משוחחת איתה, מציצה לתוכה, מפלרטטת איתה , מקשיבה לה
,מלחששת לה ואוהבת אותה. פחות ופחות היא טסה בימים. יותר ויותר
נשארת על קשר העניבה שלו , מסניפה אותו וחולמת עליו. " אין
גוף" יותר ויותר יוצאת לרחובות מתרוצצת לה עם הכלב. מתבוננת
בו. סוחבת לשניהם מאפים ופיצות, דואגת לו, משתוללת אתו.
ונרגעת. אין כמו כלב. היא חושבת והוא אוהב אותה ואת הבעלים
שלו, כי הוא כלב ויש בו הרבה אהבה. הגבר לא מבין למה הכלב שרוע
עייף על הספה , כשהוא חוזר הביתה, כאילו נעלמה לו תאוות הטיול,
אבל הכלב נראה מאושר והגבר מניח לו. " יש נפש" ואין גוף" לא
נמצאות כמעט ביחד  בשבועיים האלה. רק לקראת סופם מעירה "יש
נפש" את "אין גוף" אחרי מעשה האהבה לספר לה עד כמה נקשרה נפשה
בנפשו. "יש נפש" זקוקה פתאום ל"אין גוף" וגם רוצה את עזרתה, כי
" אין גוף" עדיין  אינה נראית , אך קיבלה קצת נפח של חיים
לאחרונה ו"יש נפש" רוצה פתאום , כל כך, גוף...
"יש נפש" כבר רוקמת איך תקבל גוף  ותחייה עם הגבר , אהבת חייה
, ברומא ובכל מקום. "אין גוף" שוכחת שיש עולם מלבד הטיולים שלה
עם הכלב  ולאיטה מתפתחת יפה. ממש כמו בגיל ההתבגרות קצת ציצים
קצת נפח. פתאום היא מתחילה לקבל תאבון. הגבר לא מבין מה קורה
לאוכל שלו במקרר " אין גוף" יודעת, שהיא צריכה למהר הביתה לפני
שתהפוך נראית. כבר כמה ימים שוכבת "יש נפש" חולה במיטתו של
הגבר היא תצטרך לעזוב אותו והוא לעלום לא ידע על קיומה. היא
חשה , שהעזיבה בפתח . רואה איך "אין גוף" מתפתחת לה ,ציצים ,
תחת והכל , וליבה נשבר מהפרידה הקרבה. בלילות היא בוכה על הגבר
שלה מנשקת ומרטיבה את נפשו. הוא לא מבין מה העצבות הזאת שחש
ותחושת הפרידה הפתאומית. בוקר אחד הגבר הולך לעבודה. " אין
גוף" לוקחת את " יש נפש" החולה ממיטת הגבר. ל"יש נפש" יש חום
גבוה והיא סמרטוט . כל כולה רוצה ש"אין גוף תחבק אותה ותיתן לה
בית. "אין גוף עם נפש" יוצאת החוצה. קצת עם נפח חיים עליה וקצת
עם נפש דומעת וחולה . הכלב איתה. הם מגיעים לשדה התעופה היא
נפרדת לשלום מהקטן . לך אליו היא לוחשת לו , חזור לבעלים שלך.
תמסור לו , שאני אוהבת אותו ,צועקת אחריו הנפש. " אין גוף"
מכניסה אותה פנימה בחמלה. צריך למהר הביתה. מטוס לארץ ובו
חוזרים מהמזרח , ריחות של הודו ושימחת שיבה. ל" אין גוף עם
נפש" קשה יותר להסתתר. היא חשה מתמלאת ומתחזקת וחשה את נפשה
בוכייה על אותה אהבה שלא הושלמה. היא קצת מרחמת עליה ושמחה על
כך. היא חוזרת לחוש. נחיתה, אוטובוס, בית הנתיבות, והעלייה
ברגל לירושלים. שעת אחר הצוהריים  בלטרון . הברחנית פונה לעבר
בית הקברות של הילדה היפה. היא מניחה על הקבר עם צמחי הפרא ,
שלוש שערות ונשיקה , מכלב ג'ינג'י . אחר ממשיכה לשער הגיא לטפס
לעבר העיר. העיר שלה סוגרת עליה והחשיכה היורדת מתחילה להסגיר
אותה , את כולה . היא חוזרת הביתה.

הקטנה נראית פחות או יותר בסדר עכשיו , לפחות כלפי חוץ. משתדלת
להתמודד וכולם מרוצים. אחת לכמה זמן היא עושה לעצמה מנהג לנסוע
לבד לבית - הנתיבות. נוסעת בסודי סודות ומביטה בנוסעים ומביטה
בשבים.
בשעת דמדומים אחת , חודשים חודשים לאחר - מכן עמדה לה שם ,
בבית הנתיבות . פתאום ,נפשה , שהבחינה  בעיניה המתבוננות ,
בגבר עם חליפה המחזיק בתא טיסה קטן ובתוכו כלב ג'ינג'י , החלה
בוכה. מהגוף שלה יצאו דמעות.