זו הייתה להב ישנה,
שעדיין זהרה ונצצה למרחקים.
הוקסמתי מהאור והעוצמה שהייתה בה.

מה שיש לי איתך,
גורם לכל שאר האנשים בעולם להתגמד,
כי שום דבר כבר לא מעניין - חוץ מלהיות איתך.
שפתיי נפערו מעצמן, יודעות מה מחכה להן, כמהות, משתוקקת,
למגע הקר של הלהב הישנה הזאת.
אהבתי רק את הלהב הזו, כי היא היחידה שטומנת בחובה את מה שיש
בינינו, היא היחידה שיודעת.
קרבת אליי ופצעת את שפתיי,
הדם שלי היה לך מתוק, כך אמרת.
כאב, תשוקה, אהבה, וטרוף התחברו והפכו להרגשה אחת,
הרגשה שלא אוכל לעולם להתעלות עליה,
שברגעים אלו משחררת את טרפה ופוקדת אותי שוב,
מעמידה אותי במקומי, ולא נותנת לי לראות שום דבר חוץ מדמותך.