זה היה באחד מהימים האפלים האלה שכל הפנסים ברחוב לא עבדו בגלל
שילדים בעטו בהם והזיזו את החיבורים בתוך בעמוד. נסעתי לי
לתומי ברולר-בליידס שלי (ניתן להשיג בערוץ הקניות) עד לפתע
שמעתי קריאה מרחוק, "בוא רגע ילד". הצלחתי להבחין באדם שחום
בגובה ממוצע שיושב על ספסל עם בנו הקטן ואחותו הצולעת, הסתכלתי
עליו במבט חודרני.
"מה אתה רוצה?" שאלתי בצירוף קריצה ותנועה מגונה.
-"שקל" הוא ענה בחמימות יתרה ושמתי לב שהוא החל להפשיט אותי
במבטו.
ידעתי כבר לאן השיחה הזאת תוביל ולכן פתחתי את פי לאמור: "היי
כלבה! אני לא מפחדת ממציצה לא טובה, טוב אולי רק אם זה כרוך
בנשיכות"
כמובן שמרוב נתונים שמוחו הזעום לא יכל לקלוט התפוצצה לו
הגולגולת והרסיסים עפו עם כיוון הרוח.
זאת הייתה סופה של ידידות מופלאה. לחיילי צה"ל שלום.
המשכתי לדדות לי במדרכות הרעועות שלי עירי הרעועה ואמרתי
לעצמי: "בואנה בנאדם אתה זוכר את הסרט הזה שעקבו אחרי הכוסית
ואפילו שכרתו לה את הרגל היא הצליחה לברוח?"
"לא." עניתי לעצמי והמשכתי לנסוע בדילוגים חוזרים ונשנים.
האמת שכבר התחלתי לפקפק ביעדי משום שלא זכרתי לאן אני בכלל
נוסע, הרי לכל סיפור יש מטרה וסוף, נושא, נשוא ותאור אופן, אך
באותו רגע נזכרתי שתמיד רציתי לעשות סרט עם סוף שבו הרע מנצח
והעלילה היא סתם רצף אירועים אקראיים כמו מספר הלקוחות של זונה
בסמטא חשוכה אז פשוט המשכתי ללכת.
כן, ללכת. היה לי פנצ'ר ברולר אז זרקתי אותם על איזה זקנה
מזדמנת.
באחת השדרות מצאתי מגבת שרוקדת ברייק-דאנס לצליל פולקה עצבני,
מיד זיהיתי את הפוטנציאל ושאלתי אם יש לו ספרייט. כבר מהלגימה
הראשונה נהייתי בסוטול פצצות לגמלאות, הייתי דלוק, וכיאה לילד
שכבר גדלו לו שערות בביצים אבל הקול שלא עדיין לא התחלף לו
פסעתי לי בשדרת הכוכבים הנוצצת של השמיים מחפש אחרי מהות, אמת
אוניברסלית ופסיכולוגיה בגרוש.
הסרטים נפסקו לקול עובדי הזבל השיכורים שהתחילו להעמיס חתולים
על גורס האשפה. ברגע שקמתי הבנתי שיש לי האנגאובר כל כך גדול
שאני יכול להישאר עם המפרקת שבורה עוד שבוע עד שהוא יעבור,
אולם לא זאת הייתה הבעיה הגדולה, המגבת זיינה אותי בתחת
והשאירה טביעות אצבעות בתוך המעי הגס, הייתי בטראומה... ממתי
למגבות יש זין בשם אלוהים יתברך שמו לעולם ועד ואמרו אמן.
החלטתי לחקור את התופעה המוטנטית הזאת, הצעד הראשון שלי היה
לבדוק במפעל שמיצרים ברווזונים צהובים לאמבטיה אבל קודם הייתי
חייב לעשות חוקן אחרת הייתי נכנס לקריז.
מה אני אגיד לכם גן עדן, החוקן היה עשוי ברזל מלובן והתאים
בדיוק למבנה האגן שלי, מה שהם לא ידעו שהתקנתי מצלמה קטנה בפי
הטבעת של הצינור וכך הייתי יכול לדלות את טביעות האצבעות של
המגבת הסוטה ולהציג אותם בפרהסיה בכיכר העיירה. ופתאום כמו
בסרט כחול סוג ב' הוצלפתי על ידי שק אשכים והבנתי שלמגבות אין
גם אצבעות! או שזאת מגבת ממש מוטציה סטייל אקס-מן שיורה איברים
קטלניים או שזאת בכלל לא הייתה המגבת שאנסה אותי בברוטליות
וקרעה את בני מעיי. בכל מקרה הייתי צריך לבחור, אחרת לא יהיה
המשך לעלילה והרי חייב להישמר האיזון בטבע אחרת כל הפנדות
יכחדו התאגידים ישתלטו על העולם והחור באוזון יגדל, ואנחנו לא
רוצים שכל זה יקרה, נכון? נכון!
בקיצור עד שאני אמצא את בעל טביעות האצבעות אני יכול להגיד לכם
רק שאני צריך לצלצל לאשתי.
אמנם אני נער מתבגר שחי את הרגע כאילו אין מחר אבל עדיין,
האישה מחכה.
הרמתי את האפרכסת  של הסלולרי שלי וחייגתי... "מתקשר" אמר לי
קול נשי... התביישתי
מהצד השני של החוגה ענתה לי אישתי, "הלו מיסטר האו דו יו דו"
היא אמרה.
-"תקשיבי אישה! לכי למטבח ותכיני לי פאי תפוחים" לחשתי ברכות
לבבית.
-"אוקי" היא ענתה בהכנאה טוטליטרית והוסיפה, "רק אל תשכח
להצדיע לגנרל,להוציא את הקוף ולתת לנחש להקיא"
-אמרתי " היי דובשנית כפרה מותק אני אוהב אותך עד כלות הקפה
במכונה אבל אני לא לוקח סיכונים, את יודעת כמה סוגי סרטן אפשר
לחטוף מצבעי מאכל ושלא לדבר על הסרטן שיש לי בביצים בגלל
הסלולרי המזדיין הזה"  אמרתי ושררה אופוריה באויר, בהרגשה של
דה-ז'ה-וו ניתקתי לה את הפרצוף ויצאתי לדרך האבנים הצהובות
(שתן לא זהב).
ברחוב פגש אותי קבצן קפצן שעשה לכבודי קפיצה במוט וביקש נדבה,
בעליצות שלא לומר בסימפטיה רקטלית השטתי לעברו כף יד שהאצבע
האמצעית בה מורמת...
ועליה טבעת יהלום מאה קראט לפחות. עשיתי לו את היום, אולי
אפילו שניים. אתם מבינים אני אוהב בעלי חיים אבל ללולייני קרקס
אני תמיד שמח לתת בית חם ופינה בלב אפילו שלכובע שלי רק שלוש
פינות שלוש פינות לכובע שלי.
אתם בטח דופקים לעצמכם בראש עם גוויה של בואש תוך כדי שאתם
תוקעים את האגודל השלישי בתחת ואומרים" לעזאזל מיסטר הנקי דפקו
אותך בתחת ואתה ככה יושב בשקט ונותן לזה לעבור!"
אז דבר ראשון אני לא יושב בשקט... בואו נגיד שאני לא יוכל לשבת
לעוד כמה ימים טובים שיבואו עלינו בברכה, אבל בקשר לאנס
המנומס. או הו הו אני יזמבר לו את האימאמא של סבתו המנוחה עליה
השלום.
אבל כל זאת ועוד בפרק הבא.