[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








לקראת הולנטיין דיי, החלטתי לכתוב על משהו שמזמן רציתי לכתוב,
ולא כתבתי. לא כתבתי אותו גם כי אני לא ממש ביצעתי אותו. אז
מי שאני שאגיד לכם מה לעשות, ואני בעצמי לא עושה? בכל אופן,
בתקופה האחרונה, התחלתי ליישם את הרעיון. זה קשה, זה לא תמיד
קל, זה אפשרי, ואין יותר טוב מזה. לא לפגוע באלו שיקרים
לליבינו, בעיקר בזמן ריב, או בכלל ביום יום, בלי כוונה תחילה,
זו בין המשימות, שמניבות פרי הכי טעים שייצא לכם לטעום אי פעם.


איך אנחנו עושים את זה? זה לא ממש ברור. משום מה תמיד אין לנו
כוונות. משום מה זה תמיד נפלט בטעות. ומשום מה אנחנו תמיד
מצטערים על כך אחר כך אלך ואחת בקשות של תחינה, מחילה, וסליחה.
ובכל זאת, ברגעי האמת, אנחנו נשברים, פותחים את הפה, ונותנים
לצד השני את כל ההטחות ברצף, כמה שקשה, יותר טוב. מנגד, גם הצד
השני מתריס בפנינו אינסוף מילים, ואנחנו מחזירים לו בשליפת
הנשק הכי טוב שלנו, ופוגעים בו. שכחנו לרגע, שמולנו עומד מישהו
שיקר לליבנו, מישהו שאנחנו אוהבים.

אז מה עושים? הדרך הכי טובה שמצאתי עד כה, היא שתיקה, והשתדלות
של לא לריב. למרות שחיים ללא ריבים כביכול לא ממש טובים
מהאסכולה של כל הפסיכולוגים, אבל למה בכלל לריב? אפשר לדבר,
בארבע עיניים, מילים שקולות, ואחר כך להוציא את כל העצבים,
בזריקת אבנים בואדי, או משהו כזה. כל פעם שאמא שלי עצבנית, או
איך שהוא בחרה לריב איתי, כי הכל הרי עניין של בחירה, למדתי
סוף כל סוף, לשתוק! לשתוק, להעלם במסתוריות מזירת הקרב, לחדר
או לבחוץ, ולא לתת לה להיות שק חבטות שלי.

מילים נועדו בשביל לדבר, לאהוב ולא בשביל לריב. בינתיים זה עבד
ממש טוב, ויום למחרת היא זו שבאה לדבר איתי. יצאתי מלכה, "ההר
בא למוחמד". לא שאז הכל נפתר, כי אין באמת פתרון קסם לחילוקי
דעות, או כל מיני זרות ושונות. הרי אנחנו שונים זה מזה, כל אחד
עם הטעם שלו. זה בסה"כ עניין של תבלינים, אז תפדרו במעט דבש,
במקום באמירת דברים חריפים מאוד.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
כשאני באמת רוצה
לתפוס ראש אני
הופך את מסך
המחשב שלי ומסדר
שורות של קוק על
הדף האחורי,
כותב בפילטר את
השם שלי,
ומסניף אותם אחד
אחד
סלוגן אחריי
סלוגן אחריי
סלוגן,
ואני מפסיק רק
כשמשהו נגמר או
הקוק או
הסלוגן!
או אני!





ק. מרכוס, ממתין
לאדולן, צורך
ניקוטין, ומנוזל
תמידי!


תרומה לבמה




בבמה מאז 12/3/05 13:54
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
קרן איי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה