[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







דורית פרידלר
/
18:51 בערך

זה מתחיל כשהעין קולטת שהכל מתכסה בהרבה מאוד צל. כשהצל מתארך
ומתארך אז שמים לב שכל הצללים פונים לכיוון אחד ובכיוון השני
הכדור הצהוב הענק הזה מתגלה, בעצם, הוא תמיד היה שם אבל רק
באותו הרגע שמים לב אליו. הצללים האלה... זה נראה כאילו כל
העצמים בעולם משתחווים לשמש או מפחדים ממנה.
הגוון נעשה כהה יותר ויש הרגשה חגיגית, כאילו משהו גדול הולך
לקרות. אפילו בתל אביב, במקום שכולם רצים וממהרים כדי להספיק
לנגוס עוד ביס מהחיים, משהו בכל זאת נעצר.
השמיים מקבלים בכל רגע גוון אחר: כחול, סגול, ירוק, וכשהשמש
נוגעת באופק מתחילה האקסטזה.
שניה אחרי שניה הארץ נוגסת בשמש חלקים, חלקים, ואז נקודת המבט
מגביהה, ואני קולטת באמת שהיקום הוא ענק. קמצוץ אור אחרון
ו...
כלום. ריק. הצבע הצהוב נעלם ונשאר רק הכחול-סגול הזה שמתכהה גם
הוא והופך לשחור.
בתל אביב מדליקים הרבה שמשות קטנות על עמודים אבל זה לא אותו
דבר.



אני ותומר בים. "כבר מאוחר" אני אומרת לך "עוד מעט יחשיך". "רק
עוד קצת, בואי נראה את השקיעה" עונה לי ומסתכל על השמש, מחכה
שהיא תבלע באדמה. אני מסתכלת עליך, העיניים שלך פקוחות
ומתרגשות ואני יכולה לראות את השמש דרך העיניים שלך וגם להרגיש
את הלב שלך עולה למעלה. אתה מחייך ושותק.
ואז זה נגמר, ואתה מסתכל עלי, נותן לי נשיקה ולא אומר דבר.




המעבר בין היום ללילה תמיד קורה בהדרגה. הוא עובר בין כל
הגוונים של הכחול ובין כל האורכים של הצללים עד לשחור מוחלט.
במעבר הזה אני תמיד מרגישה עצב גדול או אהבה.



כשחושבים על זה טוב, השקיעה לא מתרחשת בזמן מסויים. יש שקיעה
אחת שזזה על הגלובוס ממקום למקום ובכל רגע מקום אחר בכדור הארץ
חווה שקיעה. בכל רגע אנשים בעולם חווים עצב גדול או אהבה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
ח' מספר:
"הסריפטיז היה
החלק הקל. אבל
כשביקשו ממני
לכסח את הדשא עם
השיניים, ידעתי
שזה באמת מגיע
לי."


מתוך "מה אנשים
מוכנים לעשות
כדי שהסלוגנים
שלהם יאושרו",
כרך ט"ז


תרומה לבמה




בבמה מאז 8/3/05 22:13
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דורית פרידלר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה