רק לא להיות עצובה. לא עוד פעם.
זאת הפעם השניה החודש- זה לא הגיוני! משהו פה לא בסדר.
זה בטח הגלולות.
זה בטוח הגלולות.
טוב לך.
את יודעת שטוב לך.
אז מה זה כל הקטע הזה עכשיו?
לשבת בבית הגדול עם התקרה הגבוהה, עם חתול שישן בפינה ולהרגיש
לבד.
תמיד פחדת להישאר לבד בבית.
פתאום הכל מתחבר לי.
כל החיים שלי מתחברים לפחד אחד.
לבד.
כמה בנאלי...
בכלל - לגלות שאת נהפכת לקלישאה
קלישאה חיה ומהלכת.
והכי עצוב- זה שאני באמת מאמינה שזה ייחודי רק לי!
ההצלה בתחילת היחסים.
הסוד הנורא, שאף אחד לא מתרגש ממנו
סיפור של אתגר קרת ששוכב שנתיים על המדף-
אם רק הייתי קוראת אותו קודם...
להרגיש שאני לא טובה מספיק.
אליו.
להרגיש שהוא עוד רגע יתפכח ויעזוב.
ואז מה?
מי ימלא את המיטה הזו בלילה?
אולי לחזור למיטת יחיד?
ככה לפחות הלבד ישב בול במידה..
אם זה גדול מדי- זה מתחיל ליפול.
להיות מאוהבת, להרגיש נאהבת
לנסות להיזכר בזה כל היום
להיכשל.
מה זה אומר?
אולי זה לא אמיתי
אולי זה סתם מחוסר נעימות
מאיפה אני יודעת?
אולי זה הרחמים
תמיד נכנעתי לרחמים.
ההתמכרויות הקטנות של החיים...
לעשן
לשתות
להזיק לעצמי בכוונה
אולי אם אני אתמוטט הם סוף-סוף ישימו לב..
כמה ברור זה צריך להיות?
קריאה לעזרה
ועוד אחת
אבל הם לא שמים לב
ואם כבר מבחינים בזה מעט- אז זה ממש לא זמן נוח
ואני הרי ממש לא רוצה להפריע
קודם כל הם - ורק אז אני
מה זה כבר יעזור?
אז אני אדבר
וזה שוב לא יצא כמו שצריך.
במקרה הטוב- הם יתעלמו ויעברו לרחמים
במקרה הרע- הם באמת יקשיבו
ויפגעו
איך בבת אחת כל מה שהיה מוכר לי נשמט לי מבין הידיים
כל השיחות, המחשבות
כל מה שחשבתי שאני יודעת- מתהפך לו בחודש אחד.
להאמין לאנשים.
בהתחלה האמנתי
באמת שהאמנתי
אחרי שבוע- זה כבר חזר לרחמים
מצד שני היופי נמצא בעיני המתבונן
אבל איך אפשר לראות משהו מבעד לכיעור?!
ואיך אפשר להתאהב
בי
להתחיל מהנשימות.
לא למצמץ.
לעשות קולות.
והנה זה מתחיל
מי היה מאמין
רק לפני חודש שכבתי על המיטה הענקית הזו ובכיתי את עצמי עד
לנקיון
זה היה בכי אמיתי
זו הייתה הפעם הראשונה
זה היה לפני חודש
אז איך זה קורה שוב?
והמראה ממש פה ליד- לכי תסתכלי!
פתאום את כבר לא צריכה את זה- הא?
יכולה לבכות בלי זה- הא?
נו יופי!
זה הגלולות-
ההיגיון שמאחורי הבכי
תמיד זה מגיע בשיא.
כל הניתוחים האלו
די כבר! קצת שקט!
שקט!
לא לשים מוזיקה
לא להתקשר
לא לשלוח הודעה
לא לענות אם הוא..
שיתקשר
שיתקשר עכשיו
שימלא את המיטה הענקית הזו
שיבואו כולם להתכרבל פה בין הסדינים
אני לא אגע בהם
אני מבטיחה
רק שיהיו.
לעבור דירה
לחפש חדר קטן
להכין את עצמי לזה שהוא לא יתקשר.
להכין את עצמי לזה שהוא כן יתקשר.
לא לספר
אף אחד לא צריך לדעת
מה זה כבר יעזור?
לעבור על הרשימה של כל האנשים בראש
לא למצוא אף אחד
שוב הלבד הזה
לתת את הפוש האחרון
לקנח.
להירגע.
להסתכל במראה
לנסות למצוא את היופי
להיכשל.
לטעום את המלח שעל השפתיים
לדמיין שכל זה לא היה.
לא לכתוב
לא לשמור
לא להתפתות שיגלו בכאילו
לא להיכנע לרחמים
לא להנות מהרחמים
לא להיות זקוקה לרחמים
לא להתמוטט.
לעבור את הצמרמורת בשלום
להתחמם עד שהחום הופך בלתי נסבל
להיכוות.
בסוף תמיד נכווים.
לפהק.
להשתעמם.
להתעורר בבוקר,
עשרים דקות לפני הזמן.
להתפלל שזה היה חלום.
לגלות ש