לאחר שנפגשנו בין השורות, לא הצלחתי לחשוב, לאכול או
לתפקד
אהבה מעולם לא הייתה לי, וחשבתי שאתה הראשונה. היחידה
בעולם.

רק אחרי שדברנו, חיינו, היינו הרבה, גיליתי שאתה יותר
טוב מכולם
וחשבתי שאתה אוהב ורוצה בי כמו שאני רוצה אותך. מסתבר
שהייתי
צריכה לשאול גם אותך. כי לא הבנת ולא שמת לב. ואני
חשבתי שאותי
הולכת שולל לגמרי. כי הרי איך אפשר להגיב כשפתאום אהוב
לא קיים?

לא  הבנתי מדוע, למה ואיך? היינו יחד, קרוב עם חום
ואהבה אז למה
הלכת והשארת אותי לגמרי לבד? אני יודעת שהכול באשמתי,
זה בסדר
תאמין לי, זאת היא רק הוצאת קיטור, ובכול זאת למה לא
ידעת את סוד
אהבתי? איך לא שמת לב לאודם לחיי שבא בסביבתך? וגם
כשאמרו לך
החברים שלך שאני אוהבת, אתה בחרת לראות זאת בתור
בדיחה. למה
ברחת לי מבין האצבעות אל ידיה של אחרת, הרי אני לא
פחות טובה!

שרק יהיה ברור, שאנחנו לא היינו ולא נהיה ביחד, לא
לעולמי עולמים
ואל תחזור אלי באמצע הלילה בחיפוש אחר מקלט, כי לא
אהיה שם. לא
בשבילך. אני לא מחכה כמו פעם עד שתגמור עם העולם
ותתחיל איתי כי:

            [ נא לקרוא את האותיות המודגשות עכשיו...]