יש לי סוד.
הסוד הוא שאני טיפש.
יודע הרבה על שום דבר, וכלום על על כולם.
אם תשאלו את חבריי, מורי ומשפחתי, יגידו כולם "גאון!".
אבל זה רק משום שאינם מבינים כלום.
אני לא מסתכל עליהם מלמעלה, הרי שאז באמת הייתי גאון.
אני מסתכל עליהם מהצד- ומגחך! על שנפלו בקסמיי.
קסם יש לי בשפע, למדתי לעשותו בכיתה א'.
המורה הסתכלה עלי, ומייד ראתה שיש לי מה להגיד והיה לי, הרבה!
וגם כשלא היה לי מה להגיד, אמרתי.
ואז למדתי את הקסם, את אותה אומנות דיבור מופלאה, של להגיד
הרבה, שיעורים שלמים של פנינים, שלא אומרות בעצם כלום. וכולם
מסתכלים, מאזינים בהשתאות, וחושבים, אם הם מצליחים בכלל, כי יש
לי כשרון התבטאות.
אבל אני סתם מרמה, כי כבר אמרתי לכם, אני לא יודע כלום. המזל
היחיד שלי, הוא שמצאתי חברים. כי המשפחה משוחדת, והמורים
נופלים בקסם המילים, אבל אותם ילדים, חברים פוטנציאלים - זה
כבר סיפור אחר. אם הייתי נשאר חביב המורה, או אז הייתי נכנס
לצרות בעולם החברה, ומי צריך את זה על הראש?
אז בין מונולוג אחד למשנהו, בין הרצאה אחת לשניה, הכנסתי
תוכחות, הכנסתי וויכוחים ותלונות. המורים התגאו על האומץ,
הילדים ראו בי מנהיג.
לא הפכתי להיות ראש חבורה, לא רציתי אז לשלוט, נשארתי "חברותי
ותו לא", ושמחתי בחלקי.
אבל כשיוצאים ממאורה, קשה מאוד לחזור אליה, וכך הרגלתי את עצמי
לאופי הזה, שלא מוכן לוותר.
שנים עברו, והאופי נטמע בי, חברותי, לא יודע כלום, מסתדר,
ווכחן, מוערץ.
לחבריי אני מספר הכל. את דעתי הנחרצת עליהם, אם עשו טעות,
ישמעו ממני הטפת מוסר! אם הצליחו, יקבלו את תמיכתי המלאה!
גם בלי להבין כלום על החיים, אני מצליח לצוף מעל הקשיים.
נותרתי מנהיג בידי אחרים, וכשהיה לי משעמם, השתמשתי בזכות זו.
אינני מנהיג קשה, חבורתי היא חבריי, לא נתיניי, אך הם לא
נופלים, בזכותי.
זוהי שחצנות (כך אומרים) לדבר כך, אבל זוהי האמת, אינני מסתיר
דבר. אם תשאלו אותי על פוליטיקה, שמאל או ימין, תקבלו את מה
שנקרא תשובה פוליטית, politicly correct, כי ישנם יתרונות פה
ויתרונות שם. מתנדנד.
אגיד לכם כי פינוי יישובים זהו דבר עצוב, מפני שאנשים גרים שם,
זהו ביתם, וכמו כן, אגיד שאם ניתן לערבים אצבע, ירצו את כל היד
(שימו לב, זהו שימוש נכון בביטויים!) אך מצד שני, אין דרך ללא
פשרות, ולכן, עדיף לשבת איתם, לדבר, וכן לפנות ישובים על מנת
ליצור שלום.
ודאי תעריכו כי דברי חוכמה אלו, אך בעצם. אין קטע זה אומר
מאומה.
המורים רואים בי תלמיד טוב, תלמיד מעולה אפילו! מתעלמים
מהעובדה שאני נכשל במבחן פה ושם, ממש כאילו לא היו קיימים
מבחנים אלו.
הכל עניין של גישה.
ועוד לא מאוחר!
אמצו לעצמכם גישה, זהות עם תדמית ואופי, או בלעדיה, ותחיו
בשלום.
הסוד הזה, עליו דיברתי, אין הוא סוד, כי אם חוכמה, במהלך 17
שנות חיי "שרדתי" בזכות מי שאני, או מי שאינני, ולכן סוד זה
היא גם עובדה.
ואין פואנטה לסיפור הזה, אולי סתם לגרום לכם להרהר, על מי
שאתם, ומי שאתם לא. וחשבו על אידיאל מסויים, ואל תערכו השוואות
ביניכם לבינו, אלא קחו דוגמא, כי כל אחד יכול.