יש בי התרוקנות
עץ חלול שתול על אין
ציפורים צמאות מרחפות בצמרותי
סערות שמסביבי לא נוגעות בי
אני נוטפת חוטים נסתרים של כאב
ובחלל השקוף
אין כוכבים
רק אבק.
ושוב...
תעופת העורבים
הינה הכנף השקופה מעיפה צליל
והקרעים נושפים בצווארי
פס זהב מרחף בשמיים הפנימיים
בקצותיו אש
ירח כסוף מתרוקן מאורו
ונקודת החסד
שטה
בדממה.
גם הימים הבאים בי
יהיו טבולים באפלולית,
מוארת באור הרך
והכאב הדק ימסך את שמחותי
ואני אבקש עוד, עוד
לחוש את מתיקות הצער המחבר
אסרב להניח לו
כמו עכשיו
כשהוא מלופף בשתיקתי
ברמיזה מלטפת
ממלא
את הריק.
| 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.