בס"ד שישי  14.00   04.03.05
נותקו החבלים.
חבלי הלידה, חבלי משיח,
חבלי מוסרות, כל החבלים כולם
נותקו.

התחלה חדשה.
כולה בזכות ולא בחסד.
ללא ממליצים, ללא תומכים
רק בקסמי ובכישורי עברי.

פגישת היכרות.

גבר נאה, שיער גלי
עד האוזניים. משקפיים.
בא לקראתי ואמר לי שלום.
אני נאלמתי דום.

ישבנו בחדר הישיבות.
קורות חיי פרושים לפניו.

שיחה. גישוש, צחקוק, רצינות.
שיחה שגלשה כמעט למעבר...
נושאים רבים לכוסות קפה
מזכירה טובה לא עושה קפה
כי זה סימן שהיא לא עובדת... אמר.

הסכמתי.

הרגשתי זרמים בגופי.
הרגשתי כי זה מעבר
לשיחת ראיון עבודה.
לא אמרתי דבר.

אבל...

ביום מוסכם התקשרתי
התקבלת, הוא אמר, לניסיון...
ואני ידעתי
כשרגל אני מצליחה להכניס
אף דלת כבר לא תיסגר.

הכנתי רשימת יתרונות וחסרונות
לשאלתו שלא רציתי לענות בראיון.
ובכל זאת לעבודה נקראתי

הגשתי לו אותה
כמו לב פתוח לפני אהוב.

נותקו החבלים...
את העבודה התחלתי ברגל ימין.
והכל בזכות כישורי וקסמי האישי
כל עברי תמך בי בגבי
לבל אפול.

לא אווה ולא מלכה ולא זו
ולא אחרת...
נותקו החבלים, לבדי נעמדתי
מול עתידי

ויכולתי...