מבלי לומר ולו מילת פרידה
קם ועזב הכל, אולי ברח,
לרגע קט ליבו אולי נדם,
אולי אף לא עזב, אולי שכח.
עמוד בטון עלה מן הקרקע,
בוחן בסקרנות את חבריו,
שעון ישן סופר לו עוד דקה,
הופך מחר לקצת יותר עכשיו.
על השולחן מונחת לה תמונה,
על דף לבן, כשלידו גפרור,
עוטפות דמעות קפואות של שעווה
מספר קצר - חלקה, שורה וטור. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.