[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







נועה גיא
/
ענוג הוא הלילה

המלצת השבוע:
ביקורת לספר שעוד לא נכתב על ידי סופרת שטרם נולדה בהוצאה לאור
שיום אחד תקום.
נכתב לסדנה ה-52

http://stage.co.il/forum/read.php?f=13&i=13401&t=13401&v=t
13.2.05



לילה (Layla), ספר הביכורים של רוני הרטוב מגולל את סיפורה
של לילך/לילה, עורכת דין, יועצת משפטית בחברה גדולה, גרושה ואם
לשניים שמפלסת את דרכה כאשת קריירה בחברה שהיא גברית ברובה,
וגם מנסה למצוא את מקומה החברתי בעולם הוירטואלי של דייטים
באמצעות האינטרנט.

גיבורת הסיפור של הרטוב חיה בשני עולמות מקבילים. בעולם אחד
היא אשת קריירה מצליחה. יש לה אמא פולניה מעצבנת. שני ילדים
ובעל לשעבר שאת יחסיה הסבוכים עימו היא טרם הצליחה לפתור.
בעולם המקביל היא לילה, פאם פאטאל וירטואלית, שצדה גברים ברשת,
מבלה איתם לילה אחד ולא נפגשת עימם שוב.
בפרק הפותח חוזרת לילך הביתה ומוצאת את הבעל לשעבר בסלון
ביתה.


לילך פתחה את הדלת וראתה את חדר המגורים מולה, כשצעצועים
ונעליים מפוזרים מסביב. איתי בן השלוש רץ לקראתה כשהוא מושיט
את זרועותיו כלפיה ומצווח בגיל, ניר הגדול רץ ועוקף אותו והכלב
מצטרף בנביחותיו.
רונן ישב על הכורסא מול הטלויזיה ושתה קפה. לאחר שנסתיימה מסכת
החיבוקים והנשיקות בכניסה, היא נכנסה וזרקה את חפציה על השולחן
בפינת האוכל.
בשקט הפטירה לעבר רונן, "מה אתם עושים כאן עכשיו?"
"היינו בקניון ונמאס לנו אז חזרנו יותר מוקדם", ענה רונן מבטו
נעוץ עדיין בטלוויזיה.
"שום התחשבות בי או בתוכניות שלי, כרגיל", אמרה לילך, "אתה
צריך להחזיר אותם בתשע, הייתי מתפשרת על שמונה וחצי אבל עכשיו
שבע ותכננתי לי עכשיו מנוחה קלה".
"אמא", נשמע קולו של ניר מחדרו, "בואי לעזור לי עם המשחק".
"בבקשה, אולי תלך לעזור לו עם המשחק?"
"לא בא לי אני עייף וחוץ מזה הוא ביקש אותך".
"אז תלך מפה", אמרה לילך משתדלת לשמור על קור רוח, "יש לך
טלוויזיה וקפה בבית שלך, ואם הבילוי שלך עם ילדיך הסתיים אז
ביי".
"את מגרשת אותי?"
"כן! נתראה בביקור הבא".
"שלום ניר, שלום איתי", קרא רונן וצעד לכיוון הדלת.
ניר יצא בריצה מחדרו, "ביי אבא", קרא וחיבק אותו, וחזר לחדר.
איתי רץ אחרי רונן שכבר הגיע לדלת ופתח אותה. הוא סגר את הדלת
מאחוריו, ואיתי החל לבכות. לילך הרימה אותו על ידיה, "אל תבכה
חמודי", אמרה, "אבא יבוא שוב".
איתי נרגע לאט, והיא הושיבה אותו על השטיח עם מספר צעצועים
והחלה להכין ארוחת ערב.
כשהתיישבו לשולחן, צלצל הטלפון. ניר ענה, ומיד הושיט לה את
האפרכסת, "סבתא".
"כן אמא", אמרה לילך בקוצר רוח.
"את עסוקה?" נשאלה שאלת השאלות.
"כמו תמיד, חזרתי הביתה לא מזמן ואנחנו אוכלים ארוחת ערב".
"רונן עוד שם?" שאלה אמה.
"לא", ענתה לילך לקונית, "אני אתקשר אחר כך, ביי".
"רגע, רק רציתי להגיד לך שהזמנתי אותו לערב חג, שלא יהיה
לבד".
"את ממש מעצבנת, מה היית עושה אם הייתי אומרת לך שאם הוא בא אז
אני לא?"
"אל תהיי כזאת. הוא לבד, למה שלא יהיה עם הילדים שלו?"



גיבורת הסיפור שלנו היא סופר-וומן של המאה העשרים ואחת. היא
אשת קריירה. היא מגדלת שני ילדים. והיא גם משתדלת לחיות חיי
חברה תוססים.
למרות שהיא מנסה לשמור על הפרדה בין לילך של היום ולילה של
הלילה, שני העולמות האלה מצטלבים לפתע כאשר מתגלה גופתו של
הבעל לשעבר.
האם קרתה לו תאונה? או שמא מדובר ברצח?
העלילה מסתבכת כאשר מתברר שהבלש שמונה לחקור את הפרשה הוא אחד
מהדייטים האחרונים של לילה.
הרטוב פורשת בפנינו עלילה מפותלת עמוסה בפרטים. למרות שיש
מוות בסיפור, והשאלה האם מדובר ברצח ומי הרוצח היא חלק נכבד
מקו העלילה הרי שלא מדובר בעוד ספר מתח.
הדמויות שלה הן אנושיות ומעוררות אמפתיה וזה מה ששומר על הקסם
של הסיפור. לילך/לילה רוצה אהבה אך פוחדת ממחויבות. היא כבר
נפגעה בעבר והיא מסרבת להסתכן ולהפגע שוב.  המפגש עם הבלש
שחוקר את מות הבעל, ומזהה אותה כלילה, מזעזע מעט את בטחונה.
האם היא רוצחת?
כאשר הבלש שהתאהב בה, חושד בה, גם אנחנו מתחילים לפקפק בה.



"לילה..."
"אל תקרא לי ככה. גברת שגיא בשבילך, מר בלש חוקר, מקסימום
לילך". גבי שתק לרגע.
"לילך, אממ... גברת שגיא", הוא הביט בה במבט נבוך משהו, אותו
מבט שגרם לו למצוא חן בעיניה, מלכתחילה, "איפה היית ביום חמישי
בלילה?"
היא קמה מהכורסה ונעמדה ליד החלון, מסרבת להישיר אליו מבט.
"היה לי דייט".
"והדייט הזה, יש טלפון שלו, שנוכל לדבר איתו?"
"מחקתי את המספר שלו בדיוק כמו שמחקתי את שלך אחרי שחזרתי
הביתה".
"התקשרת אליו? אפשר לבדוק את השיחות היוצאות של הטלפון".
"אליך התקשרתי?" התריסה לעומתו. "אני לא מתקשרת ואני לא שומרת.
אין היסטוריה, לא רוצה קשר. היינו בפאב ההוא, אולי הברמן
זוכר..." היא השתתקה בפתאומיות והפנתה אליו את גבה.
גבי קם וניגש אליה, מניח יד על כתפה, מנסה לגרום לה להסתובב.
"בפאב ההוא?"
היא התקשחה מעט אבל הסתובבה, "כן".
הם היו קרובים, קרובים מידי. "לעזאזל", סינן גבי ומשך אותה
אליו. היא לא ניסתה להתנגד.



עד כמה מבוסס הסיפור על הביוגרפיה של הרטוב? התשובה לא ברורה
לחלוטין.
הרטוב שזהו ספרה הראשון היא עורכת דין במקצועה, גרושה ואם
לשניים. בדיוק כמו לילך. מזה מספר שנים חיה הרטוב עם
העיתונאי ואיש הטלוויזיה, עמוס בן-גל.
מה שכן ברור שגיבורת הסיפור גורמת לנו לרצות להאמין בה ולקוות
שהיא לא הרוצחת. וגם אם כן, אז שלא תיתפס. הרטוב ניחנה
ביכולת הזאת מפני שהיא מאמינה במה שהיא כותבת.


"זה לא רק שאתה רווק, או צעיר ממני, או שאמא שלך לא תאהב
אותי. אמא שלי בטח לא תאהב אותך", לילך חייכה, "ובוא לא נכניס
גם את הילדים שלי למשוואה הזאת".
"הילדים שלך מקסימים", אמר גבי.
"זהו, שיש לי ילדים, ואני לא רוצה עוד ילדים, ואני לא רוצה
לעשות עוד ילד למישהו כדי להוכיח לו שאני אוהבת אותו. ושאחר כך
הוא יבוא פעמיים בשבוע וכל שבת שניה. אין לך ילדים גבי, ואני
לא רואה אותך מוותר על זה. ומה שזה אומר, שמישהו מאיתנו לא
יהיה מרוצה."



מי או מה גרם למותו של רונן שגיא?
מה קורה ללילה, לילך, גבי ויתר הדמויות?
כדאי לקרוא כדי לגלות.

לילה מאת רוני הרטוב. 352 עמודים בכריכה רכה, הוצאת
"צוף".








loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אבל אני תמיד
נשאר אני תמיד
נשאר אני תמיד
נשאר אני




ככה מתחיל כל
סכיזופרן


תרומה לבמה




בבמה מאז 5/3/05 1:16
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נועה גיא

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה