קהל ידיים מושטות
רגליים פוסעות לכיוון אחד.
התיישבת על בטון מוגבה מעט
חול ועץ לבד
לחכות עד שהדוחק ירד.
מאז זורח שיר בחיקך
חיבה מתעצמת
מאז גילית
צחוקך דומה אבל אחרת.
עוד ממתין, צל העץ מקרר
פדחת קפואה מגשם.
חשבת, חשבת שאני בצד השני
של המדרכה
תוך רגע חוצה את הכביש ועוברת.
דמות זקופה
מטושטשת בין הטיפות להמון
האם אתה הוא זה?
מהרהרת.
מאז זורח שיר בחיקך
חיבה מתעצמת
מאז גילית
צחוקך דומה אבל אחרת.
רעש סוגר דלתותיו
מטריות נעוצות
גב זר בגב קר
זרועות מושטות, אחוזים הם
שזורים זה בזה
אל הקו המאוזן של האופק.
השתיקה ממלאה
את נפחי האוויר שנותרו
לעיתים פג קסם
ונשארת רק בדידות. |
