מדוע לא אשן כעת
ארקיד שכלי על הכרית?
עפעפיי פועמים
רוחשים לי
"שן ילדנו..."
עוד לא מוכן לחלום
המחשבות, הן עוד ערות
לא לטעמן להפוך מוחשיות.
פיהוקים רחבים
חש כמו מגנט בין האוזניים
ורוצה ללכת לאיבוד,
ממש כאן!
בשיר הזה...
אך קירות הבית מקיפים
והם לי כה מוכרים
וכבר טענתי כי מחשבותי פוחדות להצטייר.
מדוע לא אצא כעת
ארקיד רגליי על מדרכה?
ההרים נרגשים
זועקים לי
"בוא ילדנו..."
17.1.05 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.