סיריוס ישב ליד החלון הפתוח.

מתעלם מהגשם והכפור המקפיא ששרר בחוץ.

הוא כבר היה רגיל לזה.

כבר לא היה לו איכפת.

הוא הרגיש את הגשם הקפוא מחלחל לתוך שיערו.

את הרוח הקרה טופחת בפניו ללא רחמים.

הוא נשם את האוויר שחתך את ריאותיו עם כל שאיפה, וקיווה לא
לנשום בכלל.

הוא העדיף את הקור והכאב של זה.

מאשר את החום והבדידות של הישיבה בתוך הבית.

זה נמשך ככה כבר כמה חודשים.

אף אחד לא שם לב- וזה לא היה לו איכפת.

אף אחד- חוץ מרמוס.

רמוס ידע הכל- אבל לא עשה כלום.

וזה קרע את סיריוס.

הכאיב לו כמו ששום דבר לא הכאיב לו לפני.

גרם ללב שלו להרגיש כאילו הוא נדקר על-ידי סכינים קטנות
וחדות.

מתי רמוס נהיה כל כך קר?

למה?

הכאב חנק אותו.

אבל הרוח הקרה שיחררה חלק מהכאב הלוהט, כיבתה אותו.

והגשם העלים את הדמעות.

היצירה הינה פאנפייק.
fandom:הארי פוטר
pairing:סיריוס/רמוס בערך...
period:הספר החמישי
summary:סיריוס יושב לבד וחושב.