שמעתי את ההורים שלי יוצאים מהבית לכיוון המכונית וסוגרים את
הדלת, הם אמרו משהו על לבקר את הדודה מכפר סבא... אותה דודה
שאני לא ממש מחבב- זה לא באמת עניין אותי. ה"בום" הנחמד הזה
הודיע לי ולה שהבית כולו שלנו- בלי אחים שמציצים מהפינה של
הדלת, בלי הורים שמציעים עוגיות, בלי כלום... אנחנו ורק אנחנו.
שלחתי חיוך רחב לבחורה שלי ולאחר הסתכלתי עליה במבט מלא הערצה,
כאחד הבוהה בדבר היפה ביותר עלי אדמות. היא הסתכלה עלי בחזרה,
כמו שממש הצליחה לקרוא את המחשבות שלי. היא התקדמה לעברי
וצמצמה את הפער שכבר היה קטן בכל מקרה, השכיבה אותי על המיטה
והחלה לרכון לעברי. הספקתי להגיד לה כמה אני אוהב אותה ולקבל
בתמורה חיוך רחב ואז, התחושה האלוהית הזו הכתה בי שוב. שפתיה
נגעו בשפתיים שלי, השפתיים הרכות והמלאות שלה, כאילו ציירו
אותן בעיפרון דק- ממש כפי שכל בחור חולם. זו הייתה הפעם
הראשונה שממש תחושת צמרמורת עברה בכל הגוף שלי, ממש כמו בסרט
אהבה משנות השישים- סרט בשחור לבן שבו הבחור והבחורה מאוהבים
עד השמיים ומתלעסים בחדר כאילו אין מחר. פשוט קשה לתאר תחושה
כזו- לדעת שהבחורה שאתה אוהב שוכבת עליך על המיטה שלך במקום
שאתה מרגיש הכי בטוח- בלי שפתאום איזה אבא מעצבן או אח קרציה
יפתחו את הדלת ויעשו פרצוף המום.
    לרגע, הכול נעצר, היא התרוממה ונעצה בי מבט מבוהל. לא
הבנתי מה היא רוצה, למה פתאום ההרגשה הנהדת הזו הייתה חייבת
להיפסק. העולם נעצר לכמה שניות, שניות ארוכות כאלה שמייחלים
שכבר יעברו. היא העבירה את האצבע שלה על השפתיים שלי- כנראה
כדי לראות שזה באמת אמיתי ושזה לא חלום שעומד להיגמר. היא החלה
לרדת לכיוון השפתיים שוב אבל, ממש כהרף עין, היא הגיעה לאוזן
ולחשה לי בקול ענוג- "אתה באמת אוהב אותי?"
"את בין הדברים החשובים לי ביותר" עניתי בהחלטיות. "אז למה אתה
שוכב על המיטה כמו בול עץ, לא עושה דבר חוץ מלהזיז את
השפתיים?". התחלתי להגיב, אבל היא המשיכה בפתאומיות, "שלא תבין
לא נכון, אתה מנשק מצויין, זו אחת ההרגשות שהכי קל לי להתמכר
אליהן.... אבל...", "אבל מה?" שאלתי. "אבל זה נראה כאילו אתה
אדיש.... אדיש אלי, לרגשות שלי.... אפילו לרגשות שלך, אם אתה
אומר שאתה באמת אוהב אותי". "אז מה את רוצה שאני אעשה?" שאלתי
שוב, "לא יודעת, העיקר שלא תשכב ככה סתם..."
    חייכתי אליה, סוף סוף הבנתי מה הייתה הבעיה שלה, מה היא
רצתה להגיד לי כל הזמן הזה. כל כך רציתי להיות שזה שייזום, זה
שיתחיל וזה שיוביל- אבל, היחסים איתה לא היו כאלה ברורים. לא
היה אפשר לדעת מה היא רוצה, מתי היא מעוניינת... היה ממש קשה
להחליט. היא חברה שלי, אני יודע... אנחנו אמורים להיות פתוחים
לרצונות אחד של השני.... אבל, לא רציתי ללחוץ, פחדתי לפגוע בה.
הקשר הקודם שלי נהרס בגלל אי הבנה קטנה שהפכה לריב ענקי ו.....
אני ממש אוהב אותה- אז העדפתי לתת לה לזרום ולהחליט בעצמה מה
היא רוצה- וכנראה שהיא הייתה הבחורה האחרונה שתעדיף להיות
הפעילה... ובגלל זה הקשר שלנו קצת התערער.
    היא לא הספיקה להגיד לי תודה על כך שאני מבין אותה בכזו
קלות וכבר הספקתי לקום באטיות מהמיטה ולהשכיב אותה בעדינות על
הכרית, כדי שיהיה לה כמה שיותר נוח. אמרתי לה שוב, כי באמת היה
נראה שלא נמאס לה לשמוע, שאני אוהב אותה כל כך. נתתי לה נשיקה
על הלחי, נשיקה קטנה שהייתה אמורה לסמן שאני מתחיל, בין אם היא
תרצה ובין אם לאו. ירדתי לכיוון הצוואר, ליקקתי בעדינות את
העור העדין שלה. יכולתי להריח את הבושם האדום שלה שכל כך
אהבתי. שמעתי אותה נאנחת, כאילו חוזרת שוב ושוב שאני עושה את
זה טוב........


ואז קמתי מהמיטה והלכתי.
זה היה יותר מדי טוב מכדי שיהיה אמיתי.