חזרתי מאילת, זה היה יום חמישי קייצי במיוחד, כולם בטברייה,
בית ריק, החגיגה נמשכת........!!!!!!!!!!
יום שישי התעוררתי מאוחר אחרי שהשלמתי שעות שינה מהשבוע באילת,
בצהריים נסעתי לבית בתל-גיבורים, כי אמא לא רצתה שאני יעביר
ת'שבת לבד... אז נסעתי.
היו שם סבא וסבתא המושלמים שלי, והזוג דודים הצעיר שלי יוסי
ופלי, דווקא עבר בפנאן השישי-שבת איתם, היה מאוד נחמד ומצחיק,
השכרנו מלא סרטים שלא יהיה משעמם, ב-11 בלילה של שישי ישבתי
במרפסת לבד, הייתה רוח נעימה כזו, ודיברתי בטלפון עם אחת
החברות הטובות שלי, בעודי יושבת במרפסת, מדברת בטלפון ומשקיפה
על כל מי שעובר ברחוב הראשי, פתאום נעצרה נשימתי, ראיתי
אותו!!!!! זה הוא!!!!!
האהבה שלי, הוא עבר ממש קרוב, ואני למעלה במרפסת, עדיין בטלפון
עם אותה חברה, אחר כך ניתקתי המשכתי לשבת שם, לחשוב, לתהות,
ויותר מאוחר הלכתי לישון.
שבת בבוקר.... ארוחת בוקר מהסרטים, חחח ואח"כ באמת ראינו את כל
הסרטים שהשכרנו, סרטים טובים!
אחרי הצהריים חזרתי לי הבייתה, ניקיתי, איווררתי ת'בית, קניתי
גם כמה דברים, שתייה, ממתקים, גלידות וכל מיני...
ואז דיברתי איתו, עם האהוב שלי, קבענו שהוא יבוא אלי, אז נשאר
לי קצת זמן ראיתי את הסרט הפייבוריטי שלי 'ארמון של סורגים'
(כמה עצוב).
השעה הייתה כבר 22:30, הלכתי לאסוף אותו מהתחנת אוטובוס שליד
הבית שלי, הגענו הבייתה, ישבנו דיברנו, גיליתי שיתפתח משהו
בינו לבין אחת החברות הכי טובות שלי בזמן שהייתי באילת (אותה
חברה שדיברתי איתה בטלפון, כשישבתי באותו הלילה במרפסת), כל כך
שנאתי את עצמי באותו הרגע, בכיתי, צחקתי, לפעמים גם לא הגבתי,
הייתי בהלם כזה שאפילו לדבר לא יכולתי, רציתי באותו רגע שהאדמה
תבלע אותי, הוא כמובן תירץ את זה, בזה שהוא לא ידע שאנחנו
חברות, בכל זאת הוא לא מכיר את כל החברות שלי, והיא תירצה את
זה שהוא בכלל זה שהתחיל איתה ויזם את הכל.
ואני טובעת בתוך דילמה, לא יודעת למי להקשיב, למי להאמין,
התפללתי שזה יהיה איזה סיוט, שאני יתעורר ממנו עוד כמה זמן,
אבל טעיתי, זה אומנם היה סיוט, אבל לא מאלה שמתעוררים מהם.
רציתי כל כך להכניס לו איזו סטירה, אבל לא רציתי שהוא ילך, עם
כל הכאב, אני עדיין אוהבת אותו יותר מהחיים שלי.
אז הוא נשאר כאילו כלום לא קרה עכשיו וכאילו לא גילינו שומדבר
הרגע,
ישבנו על המיטה, הלב שלי פעם בעוצמות מטורפות, הוא החזיק ביד
שלי, והתחיל לגעת בי, זרמתי איתו, כי אני אוהבת אותו הכי
בעולם, וכי אני כבר מחכה שנה שלמה לרגע הזה, שכבר לא האמנתי
שזה קורה לי,
הרגשתי  שאף אחד לא יכול לקחת ממני את הרגע הזה ולא משנה מה
יהיה, הרגשתי טוב עם עצמי, מצויין, נפלאאאאא!
היה לי כייף, נהנתי, הרגשתי משהו שלא ניתן לתאר (לא שכבתי
איתו, אם זה מה שרציתם לדעת, עדיין לא), כשנהנים הזמן עובר
מהר, השעה כבר 4 בבוקר, הוא הלך.....
בינתיים באו החבר'ה מהשכונה ועוד כמה חברות, חלק מהם נשארו
לישון אצלי, ב-7 בבוקר הלכתי לישון וב-9 בבוקר כבר מצאתי את
עצמי ערה, לא יודעת מה לעשות עם עצמי, לא יכלתי לעצום עין,
הרגשתי משהו משונה, לא הפסקתי לחשוב איך החברה הזו עשתה לי דבר
כזה, 11 שנים אנחנו חברות כל כך טובות, וזה מה שמגיע לי?!, כבר
לא ידעתי איפה לקבור את עצמי, רציתי להיעלם, להיכחד, ולהתעורר
מהסיוט הזה שבעצם היה מציאותי יותר ממה שנדמה לי, ועוד איך
שהיא האשימה אותו כל הזמן הזה, שבכלל התברר שהיא זו שיזמה כל
דבר בקטע הזה, ועוד שיקרה לי בפנים ולכולם, אפילו להורים שלה,
לא האמנתי שדבר כזה יבוא לי פתאום ועוד ממנה, למי אני אמורה
להאמין עכשיו?! לה/לו????
בבוקר ראיתי הודעה ממנה שהיא מודה בהכל, ושהיא שיקרה לי, פה
בכלל חשבתי שאני בסרט אימה והתפללתי שייגמר כבר, לא יכלתי
יותר, זה היה ממש גדול עליי כל זה.
ומאז לא דיברנו בערך חודשיים, אני והוא, בגללה.
אם סלחתי?!?!?!?!?!....
אני באמת לא יודעת, אז אל תישאלו אותי ת'שאלה הזו, אני עדיין
לא מאמינה שזה קרה לי, וכל פעם שאני רואה אחד משניהם הכל חוזר
אליי, וגם אם מתישהו בכלל אני יסלח....
אני בחיים אבל בחיים לא ישכח!!