[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אני כותבת לך מכתב זה כדי לומר לך מספר מילים שאני לעולם לא
אצליח לומר לך באופן אישי. אני כותבת לך כדי לשאול אותך מספר
שאלות שאת התשובה להן חיפשתי כל הלילה ולא מצאתי.
אתה יודע שחיכיתי לך? כל כך חיכיתי לך... לבשתי את החולצה שאתה
אוהב, כן, את הירוקה שאמרת פעם שהיא מבליטה את העיניים שלי,
ויחד איתה לבשתי חצאית. רק לבשבילך כי אני בדרך כלל לא לובשת
חצאיות כמו שאתה יודע. את השיער פיזרתי שיהיה טבעי והתלתלים
כיסו את גבי וחיממו אותי בעת הציפייה. הגעתי למקום וחיכיתי לך.
מתחת לסככת המתכת של חנות המכולת מול בית הקפה חיכיתי לך.
בדיוק איפה שאמרת לי. חיכיתי לך ובראשי ראיתי אותך מגיע בחיוך
נבוך ומבוייש אומר לי שלום ושואל לשלומי. אני הייתי עונה לך
שעכשיו שהגעת שלומי מצוין. ראיתי אותך מציע לי את מעילך כדי
שלא יהיה לי קר ואני הסכמתי רק כדי להרגיש מעט את המגע שלך.
כמעט הלכנו לבית הקפה הישן ההוא, שפעם מישהו אמר לי שבנה אותו
איש לכבוד אהובתו שנסעה הרחק ולא שבה אליו, אבל אתה לא הגעת.
אנשים רבים חלפו על פניי. חלק המשיכו בלי להביט בי, חלק הביטו
ותהו מה אני עושה ולמי אני מחכה וחלק, אמיצים יותר, ניסו לקשור
עמי שיחה, אך אני לא השבתי. חיכיתי לך. שום דבר אחר לא עניין
אותי באותו רגע. רציתי שתבוא ותראה איך התלבשתי יפה לכבודך.
ילד אחד, נראה לי בן שבע, נעצר מולי והביט בי בחיוך. הוא היה
לבדו ומבטו כה עצוב. באותו רגע נזכרתי בעצמי כשהייתי ילדה קטנה
והסתובבתי ברחובות חופשייה ועצמאית. הזמן חלף ואני לא הבנתי
איפה אתה. אולי קרה לך משהו? לא, לא יכול להיות, אז למה לא באת
עדיין? הרי הבטחת שתבוא וכשהזמנת אותי נראה היה לי שממש רצית
לראותי. המשכתי לעמוד והאוויר התחיל להתקרר. השמיים, בלי שום
אזהרה מוקדמת, התכסו בעננים אפורים. גשם החל לרדת. אתה יודע
שתמיד אהבתי גשם שמסמל עבורי את החיים, אבל באותו רגע לא רציתי
גשם. רציתי שהשמש תמשיך לזרוח ומבין קרניה אתה תופיע ותתנצל
בחיוך מבוייש על האיחור. הגשם הזה היה הגשם הכי עצוב שלי כי
הוא היה כמו הדמעות שאיימו לפרוץ ממני בגללך! בגלל שלא באת
ובינתיים החצאית שלי התקמטה.
מדוע לא באת? מה היה יותר חשוב? האם זה בגללי? אולי בגללך? אני
רוצה שתשתף אותי כמו שהיית עושה עד עכשיו. למה פתאום שתקת? מה
רצית לומר לי בזמן המפגש? בזמן הציפייה, כשהיה לי קר כל כך
בגלל הגשם והרוח שפיזרה את שערי ובילגנה אותו לגמרי, חשבתי מה
אתה יכול לומר לי. אולי תגיד לי שאתה אוהב אותי ואז אני אומר
לך שאני גם אוהבת אותך ושחיי השתנו מן הקצה אל הקצה באותו יום
כשראיתיך לראשונה בחנות הדיסקים מתלבט בין דיסק של "מטאליקה"
לבין הדיסק של "נירבנה". אולי תציע לי חברות ואני אשמח כמו שלא
שמחתי מעודי ואומר לך שאני מסכימה. אתה תתקרב אליי ותנשק אותי
ואני ארגיש כמו נסיכה מהאגדות שזכתה בנסיך החלומות שלה. אולי
תאמר לי שאתה סוף סוף נוסע לטיול שעזרתי לך לתכנן. זוכר? הטיול
לדרום אמריקה שרצית לעשות אחרי הצבא, אבל דחית ודחית ודחית...
אם כן אז ודאי הייתי מבקשת להצטרף אליך כי אני עזרתי לך לתכנן
את הטיול וכי אני מדברת ספרדית הרבה יותר טוב ממך. הייתי
מצטרפת רק כדי לא להיפרד ממך לזמן מה, רק כדי שאני אזכה לראותך
כל בוקר לצד השמש הזורחת. אתה הרי יודע שהסקרנות האינסופית שלי
לעולם לא תשבע רק עם תמונות ואימיילים קצרים ומהירים. הייתי
אומרת לך שאני אשמח לעבור איתך את החוויה הזו כמו כל דבר אחר
שעברנו יחד. אולי תגיד לי שיש לך חברה. איזה מישהי מיסתורית
שהכרת בפאב ביום שישי בלילה. בלונדינית, גבוהה, רזה, דוגמנית
שכזו. אחת שמלבד יופייה היא ריקה כמו חבית בירה בפאב אירי
זנוח, אחת כזו שממש לא מתאימה לך כי לך מתאימה מישהי שתאהב
אותך כפי שאתה, עם כל השיגעונות והתיסכולים שלך, מישהי שלא
יהיה אכפת לה לנסוע איתך ככה סתם לדודים שלך בירושלים כדי לומר
להם שלום ולשוב חזרה הביתה. מישהי שתאזן אותך ותאהב את אותם
הדברים שאתה אוהב כולל טרילוגיית "שר הטבעות" והספרים המשונים
האלה שאתה אוהב ומונחים בלי טיפת אבק עליהם על המדף העליון
בסיפרייה שלך. אני ודאי הייתי אומרת לך את כל זה ואתה היית
מתרגז ואומר באכזריות {כי כשאתה כועס אתה לא ממש חושב לפני
שאתה מדבר} שאין לי זכות להתערב בחייך ושאני לא מבינה דבר. אני
הייתי נעלבת, אבל לא מצפה להתנצלות {כמו שעכשיו אני לא מצפה
שתתנצל על שהברזת לי} כי אתה אף פעם לא מתנצל...
למה לא באת? מה היה יותר חשוב ממני? לפעמים אני לא מבינה אותך
ואת ההתנהגות שלך שכנראה מונעת ע"י דחפים ולא ע"י מחשבה. מה
אתה חושב לעצמך? שאין לי לב ורגשות? שאני לא נעלבת כשנותנים לי
לחכות חצי שעה בגשם מתחת לסככת ברזל ישנה ורעועה ובסוף לא
מגיעים?
כנראה שאני לעולם לא אדע למה רצית להיפגש איתי... שוב אני
נותרת לבדי במערכה ממלאת את השמיים בשאלות חסרות תשובה ואתה
עומד בצד ושותק והשקט שלך כל כך רועש וממלא אותי בחוסר הבנה
ובכעס, כי אני לעולם לא אבין למה לא באת ובהתחלה אני אכעס, אבל
אח"כ, בעוד חודש-חודשיים, אני כבר אהיה אדישה. אדישה כמו שתמיד
הייתי צריכה להיות כלפיך, אבל אני לא כי אני אוהבת אותך.

                                                           
שלך...

20.1.2005







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בקשר לסלוגן
מקודם:
מה זה צריך
להיות?


תרומה לבמה




בבמה מאז 9/3/05 22:45
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
הדס שטיין

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה