דני סופר - על גר ברחוב הנשיא 17 ב'. הוא לומד בכתה ג' ולא
אוהב שיעורי בית. בהפסקות בבית ספר הוא משחק כדור-סל ובדרך כלל
מפסיד לילדים האחרים. הכוח המיוחד היחיד שיש לו הוא היכולת
להוציא גושי נזלת מהאף יותר גדולים מכל גושי הנזלת של כל
הילדים האחרים בכיתה, אפילו יותר גדולים מאשר אלו של מיכל
השמנדוזה.
הוא בכלל לא חריג או שונה משאר האנשים, אפילו פיטמה שלישית או
מלא שערות ברגליים אין לו.
את היום הוא מתחיל בלשתות שוקו ולאכול חביתה בלחמנייה עם
מלפפון בצד. אחר כך הוא אורז את התיק והולך לבית ספר. מקשיב/לא
מקשיב בשיעורים. חוזר הביתה ומשחק במחשב.

אבא של דני הולך כל היום עם תחפושת של סופר-מן. והרופאה אומרת
שיש לו הפרעה דו-קוטבית ושהוא פסיכופט. זה לא שהוא אבא לא טוב,
אבל הוא קצת חושב שהוא סופר-גיבור.
לדני לא אכפת שכל הילדים בכתה צוחקים עליו וקוראים לאבא שלו
סופר לא-שפוי וחולה נפש מן. הוא אפילו התרגל שהמורות מבזבזות
לו את ההפסקה ב"שיחות" על המצב בבית. בסך הכול זה די בסדר
להיות בן של משוגע.

בבוקר אם השוקו קר מדי אז אבא אומר "אל דאגה, אני אציל את
המצב" ונושף לתוך הכוס. זה לא מחמם את השוקו, אבל זה די מצחיק.
כשדני נתקע בשיעורי בית אז אבא אומר "אל דאגה, אני אעשה את
שיעורי הבית במהירות מסחררת", ותמיד נתקע בתרגילי הכפל.

פעם אבא של דני היה סתם אבא כמו כל שאר האבים. עד שאימא של דני
מתה והוא השתנה.
זה התחיל בתחפושת מגניבה לפורים שבפסח כבר התחילה להחשיד.
סבתא תמיד אומרת "אני לא מאמינה שהבן שלי משוגנע. כולם היו
נורמאליים אצלי במשפחה, זה בטוח מאבא שלו". וסבא אומר
"נורמאליים, אה. 50 שנה היא חושבת שהיא ויויאן לי ורוצה שאני
יהיה קלארק גייבל. זה ממנה הם כולם מטורפים בצד שלה". והם
מתחילים להתווכח.

לאבא לא אכפת. הוא יושב בצד בטייץ אדומים, גלימה וסרט על
העיניים. ומספר לי על איך אתמול הוא התעופף מעל העיר וירד כדי
להציל שתי זקנות מפושטק שניסה לגנוב להם את התיק ואחר כך עצר
שוד בנק.

אולי יום אחד הוא יבין שגם אם הוא יהיה סופר-אבא, הוא לא יוכל
למלא את החלל שאימא השאירה, ויחזור להיות נורמאלי. ואז סוף סוף
הוא ירשה לי שוב לשחק עם קריפטונייט בבית.