מחכה לה בבית קפה עמוס אנשים,
"היא שוב מאחרת" - חשב לעצמו,בזמן שכל שנייה הסתכל על השעון
היוקרתי שלו.
כמעט התחרפן מרוב ציפייה וגעגועים..
ובנתיים המלצרית הגישה לו את  הקפה ועוגת שושנים כהזמנתו.
לגם מהקפה להעביר איכשהו את הזמן,שזז לו לאט,אחרי לגימה
ארוכה,שמע טפיפות  עקבים,
הרים חצי מבט מסוקרן - ראה  אישה אקזוטית להפליא,גופה חטוב
ומסותת כשל גיטרה,לבושה בשמלה כחולה כים,
המבליטה את כל האזורים הנכונים.
עינייה בצבע חום דבש,שפתייה אדומות כדובדבן בשיא
פריחתו,ותלתלים שחורים הנופלים על כתפייה.
נדהם מיופיה מחדש,היופי השכיח ממנו את אצילותו ואבירותו..התעשת
מהר,
קם מכסאו בזריזות ובירך אותה לשלום בתוספת נשיקה וחיבוק.
עשתה סימן למלצרית,אשר ניגשה אליה בזריזות,ושאלה מה ברצונה
להזמין,
"אספרו קצר,ועוגת ריבת חלב",ביקשה בנימוס מהמלצרית - והוא מחכה
בסבלנות שתסיים להזמין...
מסתכלים אחד על השני,ושותקים..רק העיניים שלהם מדברות אהבה.
אחרי שתיקה ארוכה,היא מחייכת אליו - ושיניים צחורות וגומות חן
שובבות הדגישו את יופיה המיוחד.
"אפשר?",שאלה אותו אם היא יכולה לטעום מהעוגה שלו עד שהזמנתה
תבוא.
"בבקשה,נסיכתי",אישר באצילות.
לקחה כפית וחתכה חתיכה מהעוגה שישר נבלעה בפה..והוא התגרה מכל
תנועה שעשתה.
"איך עבר עליך היום,יקירי?",שאלה בזמן שהמלצרית מגישה לה את
הזמנתה.
"היום עבר מצויין,שמח לראותך אהובתי..",השיב לה  מחייך מאוזן
לאוזן..
והיא הביטה בו במבט מאוהב ונרגש,כילדה קטנה שההורים קנו לה את
השמלה הראשונה בחיים שלה.
בזמן שהוא והיא לוגמים מהקפה,היא מורידה את הנעל עקב בעדינות
בלי שירגיש בעזרת כף הרגל השנייה,ומלטפת את הרגל שלה ברגל
שלו..מצחקק כמו ילד.
"כלכך אוהבת את הצחוק שלך,אהובי",מחמיאה לו,והוא מת כבר מת
לנשק אותה.
"אולי נלך,יקירתי?",שאל בהיפרקטיביות."רק ביס קטנטן,ואני
באה.",השיבה שמחה.
קמה מהשולחן,והוא צחקק לו,והיא..היא לא הבינה מה כלכך מצחיק.
"אהובה,חכי אני אנקה לך..",ומנקה לה בנשיקה את הריבת חלב מצד
הפה,
ומתנשקים בלהט כאילו אין מסביבם אף אחד.