הוא אמר לי במקלחת שהשיער שלי כשהוא רטוב יפה כמעט כמו שהוא
כשהוא יבש. אני לא עונה בדרך כלל להערות כאלה, אבל הפעם היה
משהו בחיוך הממזרי שלו שגרם לי לענות. אמרתי לו שהשיער שלו
כשהוא רטוב נראה בעצם בדיוק כמו שהוא כשהוא יבש, והוא קצת נעלב
כי לא נעים לו שצוחקים לו על הקרחת, אבל הוא השתדל לא להראות
את זה. קצת הצטערתי על זה אחר כך, אבל לא ממש יכולתי לשנות את
מה שקרה, וגם אם כן בטח הייתי מתעצלת מדי בשביל זה. אז התחלתי
לדגדג אותו. הוא לא רגיש לדגדוגים כמוני, אבל אני באמת רגישה,
אז ככה שהוא עדיין ניתן לדגדוג. המים השפריצו החוצה והרטיבו לי
את כל המגבת. לא שזה שינה בהרבה, כי גם ככה כבר תכננתי לחמוד
לי את שלו. הוא דגדג אותי בחזרה ואני התחלקתי באמבטיה בקול
שאון, בום טרח ענקי שכזה, והפעם המים לא רק הרטיבו את המגבת
שלו ושלי אלא גם את כל הדברים האחרים שהיו באמבטיה. אפילו
המברשת שיניים שלי, שאותה אני תולה גבוה גבוה כדי שאף אחד אחר
לא ישתמש לי בה הפכה לשק מים. טוב, לא ממש שק, כי זאת בכל זאת
מברשת שיניים, אבל היא היתה רטובה מאד. משכתי לו באוזן והוא
נשך לי את האף. חלש, ככה שלא ישאיר סימן. הוא אמר לי שמזל
שאנחנו לא נמצאים עכשיו באמצע הרכבת. ולא בגלל האנשים שהיו
מסתכלים, אלא בגלל שכולם היו נרטבים לגמרי ואז היו רוצים לזרוק
אותנו מהרכבת. אמרתי לו שהוא מדבר שטויות, ולא היו זורקים
אותנו מהרכבת, וגם אם כן אז היו עוצרים אותה קודם ונותנים לנו
לרדת. ובטח סתם היו נוזפים בנו אבל לא ממש עושים שום דבר.
אחר כך רצנו לחדר מטפטפים כל הדרך והתנגבנו בחצי שמיכה ומגבת
שהיו בארון. אחר כך הלכתי לישון.









12.5.06