אני אוהבת אותך
אני שונאת אותך
אני מעריצה אותך
אני בזה לך
אני מכורה לך
אני מבריחה אותך ממני
אני זוכרת לך
אני שוכחת הכול
שוכחת כמה אתה אוהב בכל פעם שאנחנו רבים
ובכל ריב, שנולד כל פעם מחדש, נשאלת אצלי אותה השאלה:
עד מתי?
עד מתי נוכל עוד לסבול את כל זה?
עד מתי עוד נסבול את השיגעון הזה?
את שכרון החושים הזה שקוראים לו אהבה?
עד מתי עוד תוכל לסבול אותי?
את האהבה שלי?
את השנאה והבוז שלי?
עד מתי אני אוכל להמשיך לטבוע בתוך האבדון הזה שאני מרגישה?
בתוך שלולית הדם האדום הזה שניגר מתוך הלב שלי?
הדם נוטף בקצב אטי, כמעט אינסופי, כמו הנשימות שלנו.
שלי ושלך ביחד.
כמו טפטוף הדמעות שהכרית שלי סופגת בכל פעם שאני מתחילה לחשוב.
והמחשבות לא מתקדמות לשום מקום.
סתם מחשבות שטחיות על מה שתגיד אם אני אבוא ואגיד לך..
שאני לא יכולה להיות אתך יותר.
כי אני אוהבת אותך. יותר מדי.
וכי אני שונאת אותך. יותר מכל דבר אחר.
אתה שומע אותי???
אני שונאת אותך יותר מכל דבר אחר בעולם! |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.