חרבון. לפי דעתי חרבון זו אחת מהנאות החיים הגדולות, אבל במקום
לייחס לזה חשיבות גדולה  הדבקנו לזה שמות דוחים כאלה כמו, חרא
וקקה  וכשרצינו להיות נאורים יותר קראנו לזה צואה או הוצאת
פסולת מהגוף. עשינו עוול גדול לחרבון שככה קראנו לו. לפי דעתי,
וזו דעתי האישית בלבד (לאחר שנים של ניסיון) אחרי חרבון טוב כל
העולם נראה שמח יותר, אני מקבל אנרגיות חדשות, בא לי לעשות
דברים, להסתער עליהם, לרוץ, לסדר, לדבר, לארגן, לנסוע, לצחוק,
בא לי הכל ובגדול! פתאום אני אדם חדש -  אם הייתי מצוברח אני
הופך לשמח, אם הייתי הססן אני הופך להחלטי. זה מדהים, יש בזה
משהו מיסטי, על חושי (הדברים לא תקפים לסובלים מטחורים שנמנעה
מהם היכולת ליהנות מכך).
כמו שחלקכם כבר חוויתם, יש שלל סוגי חרבון בצבעים ומרקמים
שונים. יש את החרבון הרגיל שהוא חרבון לשם חרבון - כמה חבל, אם
כבר מחרבנים אז למה לא ליהנות מזה? ובכלל, אני לא מבין אנשים
שעושים משהו רק בשביל לעשות אותו, בלי ליהנות. למה לנסוע רק כי
צריך להגיע ממקום למקום, ולמה להתלבש רק כי לא נעים להלך
ערומים. ליהנות כל הזמן מהכל וגם מהחרבון שתופס לנו נתח נכבד
בחיים. יש גם את חרבון הקוביות, כשאתה (ההפניה ללשון זכר היא
לשם הנוחיות בלבד, הרי גם אתן מחרבנות בשלל צורות, ומודעות
לסוגי החרבון וההנאה ממנו) מתיישב ומחרבן קוביות כמו עז שמסמן
את שטחו, ואז אתה שומע את הצליל של זה פוגע במים. אם יוצאת לך
קוביה גדולה מהממוצע, חוזרים לך המים לרקטום (חלחולת בעברית
וחומיה בסלנג) ולשאר התחת ואתה זוכה להרגעה מיידית של החור
לאחר מאמץ הירי. קרה לי גם ששלשלתי, אבל לא את השלשול הרגיל
שגומר לך את הנייר ואתה פותח חצי דלת, צועק כמה דקות למישהו
שיביא לך עוד גליל והוא לא שומע, כי ה MTV בפול ווליום, ואז
אתה מרסס קצת כדי להפחית את הריח כשהוא סוף סוף בא עם הנייר.
לא! זה לא היה שלשול כזה, זה היה להשתין מהתחת - ממש ככה בלי
רבע גוש, בלי שום תחושה מוצקה! פשוט השתנתי מהתחת, אבל גם זה
סוג של חוויה, גם מזה נהניתי.
הכי אני אוהב את דילמות החרבון הקטנות, למשל כשמחרבנים
ומרגישים שיש עוד, וזה לא ממש יוצא אז מתלבטים אם לנגב וזהו,
או להתאמץ עוד קצת? לפעמים אתה מוצא את עצמך איזה 100 מטר
מהבית ומרגיש את הגוש בפתח, ככה שכל צעד מוריד את זה עוד קצת,
אבל ראבק - ריצה של כמה שניות ואני  באסלה בבית יושב בכיף,
ומצד שני - ריצה??? כשגוש אימתני בדרכו החוצה?!
הכי מגניב אם יוצא לך חרבון כזה בהשפרצה מהסוג שמלכלך את כל
האסלה וגורם לך להישאר כמה דקות ולנקות, וכל זה בבית של ההורים
של חברה שלך (לא שזה קרה לי. באמת שלא) אתה אומר זהו, במקרה
כזה האהבה כבר לא מנצחת הם יהיו בטוחים שאתה חרא של בנאדם
(ובאמת שזה לא קרה לי).
אבל ללא ספק החרבון המדהים מכולם, זה שמרגישים בכל רמ"ח
איברינו, זה לחרבן גוש בהפלצה, ושתבינו אני לא מדבר על לחרבן
מהר, את זה כולנו יכולים ועושים בדרך כלל. אני מדבר על להפליץ
גוש חרא, נחש קטן שיוצא בטיל מהתחת!
זה הכי טוב אם מתאפקים לפני זה ואז מתיישבים באסלה שתוך שנייה
מתחממת וזה כבר כיף. מתאפקים עוד קצת, תוקעים נוד קטן כדי לפזר
את השערות ואז אההה! איזה כיף! מפליצים גוש בריא (כמו לידה רק
בלי צירים ולא מחכים 9 חודשים) המים עולים חזרה בשצף קצף
מרגיעים את פתח הפליטה, אתה מתיישב עוד קצת כדי להירגע, ואז
אתה מנגב קלות כי המים כבר שטפו. מתיישב לך בכיף בספה עם
הטלוויזיה, השלט וכוס קולה קר רואה טיטניק, שומע שלמה ארצי
ומרגיש כמו מלך העולם.