[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אורן בכר
/
מלחמה בטרור

הנשיא הסתכל עמוק למצלמה ואמר את דבריו כאילו הוא עומד לבכות.
"אזרחים יקרים.
היום לפני מספר שעות היה פיגוע באחת האוניברסיטאות. אנשים רבים
נהרגו על ידי טרוריסטים שרצונם היחיד היה לפגוע באזרחים חפים
מפשע. אותם אזרחים שפשעם היחיד היה שהם היו חלק ממעצמת העל
שנקראת גאראפ." הנשיא הסית את מבטו מהמצלמה ולגם מהשתייה.

"אבל, במסגרת תפקידינו כמעצמת על, אנחנו אלו שצריכים להשיב את
השפע באמצע שפל הכלכלי, להבטיח את השלום בתקופה של עימות
גלובלי, לשמר את התקווה בחורף של חרדה ופחד.
יותר מאי פעם בדורות האחרונים, לא אנחנו שבחרנו את גורלה של
גאראפ. לא חיפשנו התקפה על חירותנו או על דרך חיינו. לא ציפינו
ולא הזמנו עימות עם הרשע. אך המדד האמיתי לכוחם של אומות הוא
כיצד הם נעמדות להתמודד עם הרגע כשהוא מגיע." הנשיא לגם בשנית
מכוסו והסתכל עמוק לתוך המצלמה כאילו הוא מנסה לדבר עם כל אחד
מהאזרחים.
.
"ארבעים וארבעה אנשים נהרגו לפני שעות אחדות באוניברסיטת
לאידר. שלושה שחיינים נהרגו, ושניים אחרים במצב קריטי. אחרי
ששמעו את הפיצוץ ממתקן האימונים הם רצו לתוך האש לסייע לחלץ
משם את חבריהם. רצו לתוך האש. הרחובות בגן עדן צפופים מדי
ממלאכים הלילה. הם מלאים בסטודנטים שלנו, והמורים שלנו, ושכנים
שלנו, וחברים שלנו. רחובות גן עדן צפופים ממלאכים. ועם זאת כל
פעם שאנחנו חושבים שהגענו למלוא יכולותינו להתמודד עם אתגר,
אנחנו מסתכלים מעלה, ונוכחים שהיכולת הזו עשויה להיות בלתי
מוגבלת." הנשיא לגם שוב מכוסו.
"זו היא העת לגיבורים של גאראפ. אנחנו נעשה את הקשה, אנחנו
נשיג את האדיר. זוהי העת לגיבורים של גאראפ ואנחנו מושיטים את
ידינו אל הכוכבים.
יבורך זכרם, תבורכו אתם, ותבורך הפדרציה המאוחדת של גאראפ.
תודה לכם."

"ויצאנו," אמר הבמאי. "נאום יפה," אמר הנשיא. "מאיפה מוכרת לי
הפסקה האחרונה?" הנשיא היישיר את מבטו לכיוון הכותב הנאומים
שלו, ג'ון. "לקחתי את זה מתוכנית טלוויזיה..." "מתוכנית
טלוויזיה?" "מה אתה רוצה, אדוני, סופרים טובים כותבים, סופרים
גדולים גונבים..." עלה חיוך על פרצופו הרציני של הנשיא.
"אדוני, קוראים לך בחדר המצב..." אמר ראש הסגל. "אני בא" ענה
לו הנשיא

השניים נכנסו לחדר המצב, החדר הוא המאובטח ביותר בפדרציה, כולו
מלא מחשבים ואנשי צבא. "אז מה האפשרויות לתגובה שלנו" אמר
הנשיא והתיישב על כיסאו. "אז ככה, אדוני, אנחנו יכולים להתקיף
אותם, ולכבוש אותם." "זאת אפשרות אחת, מה עוד" "הא, אני חושב
שזהו אדוני" אמר ראש הסגל "אני מתכוון אם נעשה אחרת אני לא
חושב שהציבור ישמח..." "אני לא כאן כיועץ פוליטי, אבל אני באמת
מסכים איתו" אמר המפקד הצבאי. הנשיא הסתכל על כוס המים שעל
שולחנו הביט לכיוון הקצינים ואמר "אחרי שנכבוש אותם, מה
אז?..." "אנחנו עדיין לא הגענו לזה..." "הבנתי, כשתחליטו
תודיעו לי..."
הנשיא וראש הסגל יצאו מהחדר והלכו לכיוון החדר העבודה של
הנשיא. "אני לא מרוצה מהרעיון הזה." אמר הנשיא ונכנסו לחדר
העגול." תראה, אנחנו עושים טובה לאנשים האלה. הם חיים בתקופה
שחורה. האייטולה שם הוא זה שקובע, והם פוחדים ממה שיקרה אם הם
לא יעשו את מה שהוא יורה..." "אז אתה רוצה שנפלוש לשם, ומה
אז?" "אני לא יודע, שהם יחליטו..." ובמילים אילו ראש הסגל הלך
למשרדו.

הנשיא הלך והתיישב על הכיסא הנשיאותי שלו. "הם יחליטו..." חשב
לעצמו "כמובן!" הנשיא קם מכיסאו והלך לכיוון משרדו של ראש
הסגל. "בוא איתי." אמר הנשיא "לאן?" "לחדר המצב... יש לי
רעיון" אמר הנשיא והשניים יצאו לחדר מצב...

השניים נכנסו לחדר מצב. "אתם הספקתם לחשוב על משהו?" שאל
הנשיא. "לא, עדיין לא." אמר הגנרל.
"זה הרעיון" אמר הנשיא והתיישב על כיסאו "אנחנו נכבוש אותם,
ננקה מהם את הטרור, ואז ניתן להם להחליט מה יקרה." "אתה רוצה
לבוא לשם, לעשות בלגאן ואז לעזוב?" אמר הגנרל בבלבול "לא, שהם
יבחרו. שיעשו בחירות דמוקרטיות..." "אתה רוצה לכפות עליהם
דמוקרטיה?" "לא, אני רוצה לדעת מה הם רוצים. אם הם ירצו משהו
אחר יצביעו כך..." "אדוני, אני לא חושב שאפשר לכפות על מישהו
דמוקרטיה..." אמר הגנרל. "אני רוצה שתחקרו את זה..." אמר הנשיא
והוא קם מכיסאו.





חשיבה פוליטית

היועץ הפוליטי נכנס למשרדו והתיישב על כיסאו. האש באח דלקה
והתחיל לקרוא את העיתון. "אני לא מאמין ששוב היא הפסידה, הם
צריכים להחליף את השיטה הזאת" אמר לעצמו וסגר את מדור הספורט.
פתאום נשמע דפיקה בדלת. "היכנס" "רוב, הנשיא מכנס ישיבה אצלו
במשרד. תהיה שם עוד 10 דקות..." אמר ראש הסגל. "בסדר בוס" אמר
רוב היועץ וקם לכיוון משרדי בתקשורת.

"היי רוב!" נשמע צעקה מהמסדרון, זה היה לארי- האחראי התקשורת.
"היי לארי, אתה בא לפגישה?" שאל רוב. "כן, אני רק צריך לדבר עם
ג'ון." "הוא במשרד שלו?" "צריך להיות". כשהשניים הגיעו למשרד
התקשורת של הבית הכחול הם נכנסו למשרדו של ג'ון. "בוא הנשיא
קורא לנו לפגישה..." אמר לארי. ג'ון קם מכיסאו והלך עם לארי
ורוב לכיוון החדר העגול.

"או, אני שמח שהגעתם..." אמר הנשיא, "יש לי תוכנית, אני צריך
את דעתכם..."

לאחר שהנשיא סיפר את תוכניתו, הצוות היה "בשוק" "עם כל הכבוד,
כבוד הנשיא, ויש כבוד, אתה לא חושב שההיסטוריה לימדה אותנו,
שאי אפשר לכפות על מדינה דמוקרטיה?" שאל רוב "למה אתה חושב, תן
לי דוגמה..." "פולין בין מלחמות העולם..." אמר ג'ון "אבל מה עם
יפן אחרי מלחמת העולם השנייה?" הזכיר הנשיא.
"כבוד הנשיא, אני חושב שמה שרוב וג'ון התכוונו זה שאנחנו לא
יודעים אם העם באמת מוכן שם לדמוקרטיה..." אמר ראש הסגל. "אבל,
איך העם יוכל להחליט את זה אם אין שם בחירות?" "שיעשו הפיכה"
אמר רוב "אנחנו נתמוך בהם בכל פעולה שישעו..." "אבל, הם מפחדים
שיוציאו אותם להורג אם יתחילו הפיכה. לארי מה הדעה שלך?" הנשיא
שאל. לארי מצידו עמד בצד ולא דיבר, זה לא מאפיין אותו כל כך
להיות בשקט. לארי הסתכל לכיוון הנשיא ואמר: "אני לא יודע...
אני מתכוון שמדינה לא יכול לפלוש למדינה אחרת ולהתחיל לעשות שם
סדר, מצד שני חלק מתפקידנו כמעצמת אל הוא לשמר את התקווה בחורף
של חרדה ופחד" אמר לארי והסתכל במבט קר לכיוונו של ג'ון.
"אז מה אתם אומרים, מבחינה פוליטית?" שאל הנשיא. "זה תלוי באיך
זה ייתפס... כל עוד לא יתקפו אותנו משמעו אנחנו בסדר... אבל אם
משהו יקרא תיגר..." אמר רוב. "מה יקרה?" "אז יש סיכוי שאתה
נשיא הראשון שיפסיד את המועמדות שלו לבחירה נוספת בבחירות בתוך
המפלגה...". כולם הסתכלו אחד על השני בחוסר עונים. "טוב, אני
רוצה שתגיעו להחלטה עד סוף היום..." אמר הנשיא ושיחרר את
הצוות.

"אני רוצה להבין" אמר ג'ון "אתה לא אהבת את הנאום שכתבתי?"
"אהבתי מאוד, אבל אני חושב שיש סתירה בין הדעה שלך לבין הנאום
שכתבת..." ענה לארי והשניים נכנסו למשרדם.

רוב הלך לכיוון משרדו של ראש הסגל כדי לדון איתו. "אני לא חושב
שיהיה לנו את הרוב בסנאט כדי להעביר את המתקפה הזאת..." "בגלל
זה אתה נפגש עם סגן הנשיא ועם מנהיג הרוב..." ענה לו ראש הסגל.
"אבל אני לא אוהב לדבר עם דופלי ומונטי, הם כל הזמן רבים אחד
עם השני על מה שקרה עם אבותיהם בימי הביניים." כעס רוב. "טוב,
מה יש לעשות: או שתעשה את מה שאנחנו משלמים לך כדי לעשות או
שתצטרך להדפיס את הקורות חיים שלך..." אמר ראש הסגל ורוב יצא
ממשרדו.


צרות מבית
הפגישה נערכה בצהריים באחד מעשרות חדרי הישיבות בבית הכחול.
"אני מקווה שתצליחו לשכוח את המחלוקות ביניכם, ולדבר על
הנושאים החשובים..." אמר רוב. "אני חושב שמה שמשפחתו של נציג
הרוב עשתה בעבר חשוב..." אמר סגן הנשיא, דופלי. "אני גם חושב
ככה, אבל אני לא חושב שזה דבר רע..." "תעזבו את ההיסטוריה
עכשיו... אתמול היה את אחד הפיגועים הקשים ביותר בהיסטוריה של
גאראפ, ואתם מדברים על היסטוריה עתיקה..." רוב הסתכל לשניים
בעיניים "אתם באמת צריכים להקשיב עכשיו..."
"מה קרה, רוב?" שאל סגן הנשיא. "הנשיא רוצה לצאת למלחמה נגד
הארגון הטרור הזה." "איך הוא רוצה לעשות את זה, הוא קיצץ את
תקציב הביטחון..." אמר מונטי בזלזול אירוני. " אז מה רוצה
שנעשה?" שאל דופלי "הוא רוצה לדעת אם תהיה לו את התמיכה
שלכם..." אמר רוב בתקווה. "הוא יודע שתמיד תהיה לו את התמיכה
שלי... אבל הפעם..." לקח נשימה ארוכה "יהיה לי קשה..." "לי,
לאומת יריבי, לא תהיה בעיה... אני חושב שאנחנו צריכים לפגוע
בטרור בכל דרך שאפשר..." אמר מונטי. "תודה לך מונטי," אמר רוב
"ואני מודה לך שהקדשת את זמנך... הנשיא יצור איתך קשר במהלך
היום..." "תודה לך רוב." ברגע שמנהיג הרוב יצא מהחדר, סגן
הנשיא התחיל להתפרץ על רוב.
"מה הוא חושב לעצמו?, הוא יבוא ויפלוש למדינה המסכנה הזאת,
שאין לה כסף לחשמל ומה יעשה אז?" "אנחנו עובדים על זה..." "מה
הנשיא רוצה?" "הוא רוצה שתהיה שם דמוקרטיה..." "אי אפשר לכפות
דמוקרטיה... דמוקרטיה צריכה לבוא מהעם... אחרת זה, זה" גמגם
דופלי "זה פרדוקס." "אנחנו עובדים כרגע על פיתרון לזה..." "בכל
מיקרה, אני רוצה לדבר איתו..." "אני בטוח שאתה רוצה, אבל הוא
די עסוק כרגע." "אני אלך אליו למשרד ונראה אם יש לו זמן..."
דופלי קם מכיסאו ויצא לכיוון המשרד של הנשיא.

בחדר העגול ישב הנשיא וקרא דו"ח עם ראש הסגל. "כבוד הנשיא"
נשמע קול מהאינטרקום "כן..." אמר הנשיא. "סגן הנשיא דופלי רוצה
לפגוש אותך..." "תכניסי אותו..."
דופלי נכנס לחדר. "שלום, כבוד הנשיא ." "שלום דופלי, מה מביא
אותך עלינו?" שאל הנשיא. "אני רוצה לדעת על מה שאתה מתכנן כנגד
הטרור, אתה יודע שאני לא יכול לתמוך בזה... "הנשיא הסית את
מבטו מדופלי. "אני יודע... השאלה היא אם אנחנו יכולים להפוך עם
לא דמוקרטי לדמוקרטיה..." "איך תחליט את זה?"


דיון תיאורטי

באותו הערב, נכנסו שני אנשים לבית הכחול. אחד פרופסור למדעי
המדינה של אוניברסיטת לאידר, והשני פרופסור למדעי החברה באותה
אוניברסיטה. השניים נכנסו מסדרון שמוביל לחדר העגול. "הא,
יופי" אמרה המזכירה "אני אודיע לו שהגעתם"
השניים נכנסו לחדר ישב שם הנשיא אם כל יועציו, והתכוננו לשאול
שאלות את הפרופסורים.
"שבו בבקשה" אמר הנשיא והצביע על אחד הספות בחדר. "תודה לך"
אמר אחד הפרופסורים. "אני מבקש מכם להציג את עצמכם." ביקש
הנשיא. "אני אלברט טרומן, פרופסור למדעי המדינה." "ואני ג'ורג'
אדאמס, פרופסור למדעי החברה."
"שלום לכם, אני נשיא הפדרציה המאוחדת של גאראפ, וויליאם לאידר.
וזה ראש הסגל שלי, תומאס. ואת השאר אתם מכירים." כולם התיישבו
על הספות הנוחות.

"אז אתם יודעים למה הוזמנתם לפה?" שאל הנשיא. "לא" אמרו שני
הפרופסורים ביחד. "אז ככה, כמו שאתם יודעים, היה פיגוע
באוניברסיטה אתמול." השניים הנהנו בראשם. "מה שאנחנו חושבים
עכשיו זה על אמצעי תגובה כנגד אותם טרוריסטים, והשלטון התומך
טרור שלהם." "אז בשביל מה אנחנו פה?" שאל פרו' אדמס. "אתם,
מומחים לדמוקרטיה, אבל לשניכם יש דעות מנוגדות בנושא." שני
הפרופסורים חיכו לעצמם "נכון" אמר טרומן. "אני רוצה לדעת את
דעתכם, אם אפשר לבוא ולבנות במדינה בלי שום יסוד דמוקרטי את
המשטר הזה..."

"אתה לא מתכוון ברצינות..." אדאמס התפרץ. "אנחנו בהחלט שוקלים
את זה." אמר הנשיא "אם ננחיל להם את הדמוקרטיה שלנו זה לא רק
יגן עלינו מפני התוקפנות שלהם, זה גם יגן על העם שלהם מפני
השלטון."         "...זאת  לא הדרך הנכונה להסתכל על זה. אתה
לא יכול לחשוב על עצמך כעל 'האביר על הסוס הלבן' שבא מהמערב
הנאור ללמד את הילידים מה זו תרבות. הם לא ילדים מפגרים שצריך
ללמד אותם - הם תרבות משלהם, עם מערכת נפרדת של ערכים, נורמות
ומסורות. הם לא פחות טובים מהערכים שלך."

"סליחה!" הצטעק טרומן "הערכים שלי הם לא לרצוח נשים שנאנסו!
הערכים שלי הם שיווין לכל! הערכים שלי הם שכל בני האדם נולדו
שווים! הערכים שלי הם שאסור להרוג אדם על לא עוול בכפו! לתת
לכל אדם משפט צדק, לתת לאדם לבחור את אורח חייו לעצמו, לתת
לאדם להגיע לשוויון עם האל בדרך שמתאימה לו - הערכים שאנחנו
מחזיקים בהם הם לא סתם ערכים שבמקרה הגענו אליהם דרך -  איך
אמרת? - נורמות ומסורות . החברה שלנו מבוססת על מערכת של ערכים
שיש לה גם איזה ערך אובייקטיבי."

"אתה אומר שיש לה ערך אובייקטיבי, כי אתה מחזיק במערכת הערכים
הזו. אבל תשאל מישהו אחר והוא יטען אותו דבר על ערכי האסלאם.
כל אחד, כל תרבות, כתבה לעצמה סט ערכים שונה, וכולם מכובדים
בעיניי. הם כולם סובייקטיביים."
    " תסלח לי, אבל ערכים הם לא דבר סובייקטיבי לגמרי..."
"לגמרי כן!!" "לא, לפי מה שאתה אומר, למילים טוב ורע אין
משמעות. לרצוח ילדים יכול להיות בסדר. ואני אומר לא. יש דבר
כזה 'טוב'. יש דבר כזה 'צודק'. ואנחנו צריכים לשאוף אליו. תמיד
לשאוף אליו"

אדאמס שאף אוויר כדי לענות שוב, אבל קול דיבורו של נשיא
הפדרציה עצר אותו.
" רבותי, אתם סוטים מהנושא. לא הזמנו אתכם כדי לקבוע האם מן
הראוי שנכפה דמוקרטיה על מדינות אחרות. אתם כאן כדי לענות על
שאלה אחרת - טכנית הרבה יותר - האם זה מעשי? ואם כן, מה הם
התנאים?"

שני הפרופסורים זזו בכיסאותיהם בחוסר מנוחה. "טוב..." התחיל
טרומן "כדי שחברה תוכל לקיים דמוקרטיה יש מספר תנאים. החברה
צריכה להיות שבעה מספיק, משכילה מספיק, יציבה מספיק ועם
האתוסים המתאימים. אם התנאים האלו לא מתקיימים, הדמוקרטיה לא
תהייה יציבה."  

"עד כאן אני מסכים" נד אדאמס.    "תודה. מכיוון שבחברה כזו
ניתן יהיה לבנות דמוקרטיה, ומכיוון שחברה זה משהו שניתן להנדס
- או לעצב, אם אתה מעדיף - אז בסופו של דבר, התשובה היא כן.
ניתן לבנות דמוקרטיה בחברה לא דמוקראטית. אולי לא בקלות, אבל
ניתן."

"נו באמת..." אדאמס התחיל להצית מקטרת, הבחין במבט שהניח עליו
תומאס, ומיהר להניח אותה חזרה בצד.  "אה.. ובכן, עמיתי כאן
מציג דברים שהם נכונים בעיקרם, אבל בפישוט הקיצוני האופייני
למוחות קטנים. לא כל מה ש'אפשרי' אפשרי. רק בגלל שדבר אינו
בלתי אפשרי תיאורטית, לא אומר שניתן לעשות אותו."

"תסביר בבקשה." ביקש הנשיא.
"אדוני הנשיא, אתה יודע איך להנדס חברה? מישהו בסגל שלך יכול
לעצב עם? אני מאמין שלא."

כשאדאמס סיים הנשיא הסתובב לכיוונו של טרומן, שהזדקף והתחיל
לדבר.
"ובכן," טרומן חייך חיוך חמוץ לכיוונו של אדאמס  "עמיתי כאן
מתאפיין בחוסר הראות שאופייני לבעלי אוזניים גדולות."  
 
" נו באמת!" התערב תומאס "אם שני פרופסורים מהרמה שלכם לא
מסוגלים לנהל דיון רציני, אנחנו נחפש שני אנשים שיוכלו, מצידי
שיהיו שני מנקי ארובות!"

"בכל אופן, התחלתי להגיד שגם אם הדבר אינו שכיח, וגם אם הוא לא
נעשה בכל ממשל, יש ניסיון בתחום הזה. יש היסטוריה שניתן ללמוד
ממנה. הגליות העמים הרומאיות, הרוסיפיקאציה של הצארים, הטמעת
הפרוטסטנטיות באנגליה, המנדט הבריטי בירדן, כל המפעל
הסטליניסטי, אפילו 1984 של אורוול."

"הדוגמאות של טרומן לא היו תומכות יותר בטיעון שלי אפילו אם
הייתי בוחר אותן בעצמי. הרוסיפיקאציה לא התרוממה אף פעם מעל
לשלב הפוגרומים והוראת השפה. המנדט בירדן לא הצליח להוציא
דמוקרטיה, המפעל הסטליניסטי קרס, ורוסיה חזרה אפילו לדת בסופו
של דבר. האנגלים קיבלו את הפרוטסטנטיות בעקבות שילוב של העובדה
שלא ביקשו מהם לשנות ממנהגיהם ושל הרבה מאוד מזל נסיבתי,
וההגליות הרומאיות היו טכניקה ולא מדע. הדוגמא היחידה שעומדת,
היא ספר מדע בדיוני, שאני בספק אם מישהו בחדר הזה בכלל קרא."

"טוב..." ג'ון החל להתפתל "התחלתי אותו דווקא, אבל הוא נורא
איטי..."
"כן... הספר ישן ולא זז" הוסיף רוב "אפילו הסרט לא ניתן
לצפייה."
"רבותי, זו עבודת בגרות בפילוסופיה או ביקורת ספרותית?!" שאל
טרומן.
"...אתה צודק." ענה רוב "זה פשוט כל-כך משעמם, שהייתי חייב
להגיד משהו על זה."

"אני לא טוען שהדבר נעשה בעבר. אני רק אומר שיש מספיק פיסות
ניסיון כדי שאדם מוכשר יוכל לצרף תמונה ולהוציא אותה לפועל.
תמיד יש רגע ראשון של קפיצה בניסיון ההיסטורי בכל מה שקשור
ביחסי ממשלה חברה. כשרוזוולט פתח בניו-דיל, זו הייתה הפעם
הראשונה ולא ידעו איך ממשלה יכולה ליצור צמיחה כלכלית. אבל
הניסיון הקודם היה מספיק כדי להסיק ממנו, ורוזוולט כתב את הספר
למעשה. היום כל אדם יכול לפתוח את הספרות ובעצם להסיק סדרה של
צעדים לצמיחה מתוך שפל.
  כשארצות הברית באה לשקם את גרמניה אחרי מלה"ע השנייה, לא
הייתה תיאוריה אחידה לגבי הדרך שיש לנקוט בה, אבל היה מספיק
ניסיון מכשלי הסכמי מלה"ע I, ומהמשטר הצבאי בדרום המנוצח
במלחמת האזרחים כדי להסיק ממנו. והיום יודעים לעשות את זה.
עכשיו אנחנו מוכנים לרגע ראשון כזה בתחום הזה. יש לנו מספיק
ניסיון. יש לנו ממה ללמוד. זה עוד לא נעשה, אבל האיש המתאים
יוכל לעשות את זה.
דיברנו על מספר תנאים. את כולם נוכל ליצור. אנחנו צריכים
שהחברה תהייה יציבה מספיק, בטוחה. זה קל. משנכבוש את המדינה,
אם אנחנו רוצים באמת לא ליצור מצב שבו כל מיני יוליוסים או
'אסאדים' יוכלו לצמוח בו, אנחנו צריכים לוודא שהרחובות יהיו
מקום בטוח ללכת בו. אנחנו צריכים לוודא שהדרכים יהיו בטוחות,
לדכא את הגרילה בשלב מוקדם, להבטיח שלטון סדר, שלטון חוק,
ושלטון צדק - בסדר הזה. אנחנו צריכים לבנות את המוסדות בצורה
כזו, שבכל רגע נתון המשך קיומם לא יהיה מוטל בספק.  לבנות
כוחות ביטחון ומשטרה  חזקים מספיק כדי לאכוף את החוק, יציבים
מספיק כדי להחזיק מעמד גם אחרי שנעזוב, אמינים מספיק כדי לא
לנצל את עוצמתם. כל אלה נסיבות שאנחנו יודעים ליצור. אנחנו
צריכים ליצור מוסדות חוקתיים שמתאימים למקום, ולהעביר אליהם את
הסמכויות כל-כך בהדרגה שהמעבר יהיה טבעי. שלא ייווצר הרושם של
נקודת מעבר. מוסדות שיהיה ברור שגם אם יחולו בהם שינויים הם לא
ייעלמו. אם לא תהייה הרגשה שיכול להיווצר וואקום שלטוני, כנראה
שאף אחד לא ינסה ליצור אותו.
אנחנו צריכים שהחברה תהייה שבעה מספיק. טוב את זה אנחנו יודעים
לעשות. נזרים לשם מאות מיליונים, זה עניין של מה בכך. רק
הכיבוש עצמו יעלה בטח מיליארדים ועשרות מיליארדים. נשפוך כסף
ונבנה משק יציב וצומח. לא תהייה אבטלה שתיצור אי-יציבות
ומנהיגות אלטרנטיבית, וייווצרו שכבות אמידות שיוכלו לייצר
אליטות.
 החברה צריכה להיות משכילה מספיק? נשלח אותם לבית ספר. זה
ייקח זמן. זו לא גרמניה של אחרי המלחמה. אין כאן השכלה להתחיל
בה. בסדר. נשאר שם את הזמן הזה. אחרי שנת דור, מי שלא למד כבר
לא יהיה ממילא בעמדות ההשפעה הפוליטיות והתרבותיות. בתי ספר,
אוניברסיטאות, קורסים למבוגרים. אבל גם תוכניות בטלוויזיה,
הרצאות, עיתונות בעלת תוכן. אני לא יודע אם מישהו לקח פעם חברה
לא משכילה וניסה להפוך אותה למשכילה, אבל אני בטוח שאף אחד
בחדר הזה לא יטען שזה בלתי אפשרי."

"סטאלין..." הנשיא אמר בהיסח הדעת. "סליחה?" שאל טרומן.
"סטאלין עשה את זה. תוך שנות דור."
"כן. ובכן, אנחנו צריכים גם ליצור את האתוסים המתאימים. כאן
זה מתחיל להיות מסובך. הספרות של מדע המדינה מלאה בחומר על איך
אתוסים נוצרים, על איך הם משתנים ועל איך הם מתעצבים, אבל עד
כמה שאני יודע, היא לא רחבה בכל הנוגע לאיך ניתן להכתיב
אתוסים. בגרמניה ארצות הברית הצליחה להשריש את האתוסים
המערביים, אבל היא עשתה את זה בגרמניה שהתעוררה מהנאציזם,
שהתנערה כל-כך מהאתוסים הקודמים שלה, שהיא הגיעה מוכנה. אני לא
יודע אם נוכל לבנות על טראומה כזו. המדינה שאנחנו משחררים
אומנם תשוחרר מעשרות שנים של דיקטטורה אכזרית, אבל האם זה
יספיק? היא אמנם תעבור מלחמה וכיבוש, אבל האם אלה יהממו אותה
בצורה שמתאימה לנו?
 ומהבחינה הזו, האם הם לא ישנאו אותנו עד כדי כך שלא יהיו
מוכנים לקבל מאתנו כלום? בסך הכל בתחילת התהליך הזה אנחנו
נהרוג את בניהם, ונפציץ את עריהם.
  אז אין ספק שצריך לקחת את כל זה לתשומת לב עוד במלחמה עצמה.

אין ספק שתהליך ההטמעה של האתוס הדמוקראטי צריך להיות הדגש של
התהליך. אין ספק שהוא ייעשה על ידי חדירה תרבותית מוחלטת -
אולי אפילו בכפייה.אין ספק שהוא ייעשה על ידי חינוך ערכי תקיף.
גם, לא תהליך דמוקראטי. אם נהייה נחושים ובטוחים בעצמנו, אני
לא חושב שזו בעייה שאין לה פתרונות.
רבותי, תקימו צוות תכנון, ואני אשמח לקחת בו חלק.
אם נעמוד בכל אלה, אין סיבה, אם קצת מזל, שלא נעמיד דמוקראטיה
שתעמוד במבחן חוסר היציבות של הדור הראשון."

"אני רוצה לציין לפניכם, נכבדי, מה עמיתי עשה כאן עכשיו." הגיב
פרופ' אדאמס.
"בזה שהוא התחיל לדבר על הדברים האפשריים, והציג אותם כאילו הם
פשוטים - ואני רוצה לציין שממשלים רבים נכשלו בבניית משק צומח
גם בארץ הזו פנימה - הוא גרם לכם לחשוב שיש רק מכשול אחד קטן.
זה לא מכשול קטן. הן כולן משימות כבירות. המשימה האחרונה היא
בספק אפשרית."


שני האנשים סיימו לדבר, והחדר עבר לשתיקה כשכל האנשים חשבו על
כל מה שנאמר באותו ערב. אחרי כמה דקות ארכות הנשיא קם, וכל
המשתתפים בדיון נעמדו אחריו. "רבותי," הוא אמר "תודה לכם על
זמנכם ועל דעותיכם. כל מה שאמרתם הלילה יילקח בחשבון. את
ההחלטה אתם כבר תשמעו מהתקשורת."

"תודה, אדוני הנשיא." הנידו הפרופסורים בראשם ויצאו.

הנשיא עוד חזר לשבת כמה דקות, ואז נעמד ויצא אל המרפסת, תומאס
הולך בעקבותיו. "שמענו הרבה דברים משני אלה. בחיי שאני לא יודע
אם דעתי נחושה יותר עכשיו או לא." קרניים ראשונות התחילו לעלות
באופק, ותומאס ענה לו "זאת בלי ספק שאלה רצינית מאוד."
"כן. בלי ספק. ומה דעתך תומאס? אפשר לכפות דמוקראטיה על תרבות
אחרת?" שאל, ובלי להקשיב לתשובה הביט קדימה ליום חדש.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
הידעת?





המבורגר עם
גבינה זה ממש
ממש ממש ממש ממש
ממש ממש ממש ממש
ממש ממש ממש ממש

טעים.






המכון לכפייה
חילונית.


תרומה לבמה




בבמה מאז 10/3/05 13:43
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אורן בכר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה