הוא התעורר מהחלום בבהלה. הוא לא ידע למה. יוני הסתכל על המראה
שליד מיטתו וראה את טיפות הזיעה שהיו על מיצחו הלבן.

"מה לעזאזל זה היה?" שאל את עצמו. הוא הלך לכיוון השירותים
ושטף שם את פניו.
בדרכו למיטה הוא עבר ליד הסלון, הטלוויזיה היתה עדיין דולקת,
היה שם איזו תוכנית מפגרת. הוא החליט לצפות קצת עד שירדם שוב.

הוא זיפ-זאפ בין הערוצים. ראה את התוכניות מתחלפות. קומדיות,
דרמות, תוכנית על רצח. אבל דבר לא הצליח להרדים אותו.
זה כבר כמה ימים שהוא לא ישן כמו שצריך. מאז אותו לילה עם
לירון, הלילה שבו ראה אותה בוגדת בו, הוא לא זוכר דבר מאותו
הרגע ועד הבוקר שאחרי.
הוא עצם את עיניו ונרדם.

למחרת כשהתעורר הוא החליט שהוא צריך לדבר איתה. הוא התקשר
אליה, אבל לא היתה תשובה. "זה מוזר" אמר לעצמו "איפה היא יכולה
להיות" אמר כשעבר ליד הכניסה לביתו, שם היו מונחים שקי אשפה
גדולים.

באותו הערב, לאחר שאכל (והקיא) את הארוחה שהכין, נשמעו דפיקות
על דלתו.
הוא פתח את הדלת ושם היה שוטר.
"שלום בלש אתגר אזולאי, רצח." הציג את עצמו. "אפשר להיכנס?"
שאל.
"כן, בטח" יוני ואמר וסגר אחרי השוטר את הדלת. "איך אני  יכול
לעזור לך?" שאל.
"אני חוקר את רציחתה של לירון קדם." אמר בביטחון מלא.
עולמו של יוני התנפץ בשניה אחת. הוא לא ידע מה לאמר על דבר
כזה. לירון, אהובתו, חברתו, הבחורה שרצה לבלות את שארית חייו
איתה, לא קיימת עוד.
"מה זאת אומרת? מתי זה קרה?" שאל בתקווה שאולי יש פה איזו
טעות.
"לפני שלושה ימים. אנחנו יודעים שהיית איתה בקשר... ואנחנו,
במשטרה, יודעים שזה קשה לך, אבל אנוחנו צריכים לשאול אותך כמה
שאלות." אמר השוטר בקור רוח.
"בטח, כל שאלה."
"לפני שלושה ימים"יוני חשב לעצמו "זה באותו היום שהוא תפס אותה
בוגדת בו."
"אנחנו רוצים שתשחזר מה שראית באותו הערב."
דמעה עלתה בעינו של יוני.
"אני רציתי להפתיע אותה בביקור. אני הכנתי סלסלה עם יין,
גבינות, לחם, אתה יודע דברים של פיקניקים, בישביל לעשות לה
פיקניק בבית. היא פשוט עבדה כל כך קשה בעבודה החדשה שלה." הוא
הסתכל על הריצפה בעצב.
"תמשיך" אמר השוטר שהוא הוחז בכתפו של יוני.
"פתחתי את הדלת הכניסה שלה ושם ראיתי אותה עם ליאור כשהם...
כשהם... כשהם" יוני לא הצליח להתאפק והתחיל לפרוץ בבכי.
"כשהם מה?"
"שוכבים בלהט."
"מה עשית אז?"
"אני, אני, אני לא זוכר" גימגם
"נישארת? הלכת?"
"הדבר היחיד שאני זוכר זה שלמחרת התעוררתי בבית, עם בקבוק יין
ריק."
"טוב,עזרת לי קצת. אני חייב להודות." אמר השוטר והלך משם.
"מתי הלוויה שלה?" שאל יוני.
"זה העניין. זה רק חשד לרצח. באופן רשמי היא רק נעדרת, אבל
בדרתה נמצאה יד שלה והרבה מאוד דם, אז חושדים ברצח." אמר השוטר
בדרכו החוצה. השוטר הביט בשקי האשפה שליד  דלת הכניסה.
"כדאי שתזרוק את הזבל, יש לך שקים ממש גדולים והם ממש
מסריחים."
"כן, יש לזה כבר ריח של פגר" אמר יוני והשוטר התעלם מהערה הזו
והלך לדרכו.