הקבר שלך,

כן, זה המקום ההוא,
שאתה שוכב בו כבר שלוש שנים. "הבית שלך".

בקיץ, קרני השמש הלוהטות מחממות אותך.

בחורף, השלוליות מקיפות אותך.
האדמה הבוצית מכסה אותך,
ולא נותנת לך לעלות חזרה.

גדר האבנים השותקות שבנו מסביבך,
מגדירה לנו את התחום -
את האיזור "שלנו", האיזור שבו הכל מותר.

ומבפנים צומחים להם הפרחים,
פורחים ויוצאים להם החוצה לאויר העולם.
צבעוניים, ריחניים ויפהיפיים.
מרשים לעצמם להכניס קצת צבע, לאדמה השחורה.
פורחים להם בלי בושה.

ולבסוף. בראש נמצאת,
האבן הדוממת.
האבן שרואה הכל, ולא סופגת שום דמעה.
אותה אבן שכתוב עליה את שמך-

ארז תורג'מן,
ת.נ.צ.ב.ה