פעם הכרתי ילד לבן כשלג
קרחתו היתה בוהקת
עינים גדולות ומלאות תקווה
חולה אני עכשיו אך במהרה אחלים
אמר לי בחיוך תמים
כל יום ישבנו ודיברנו שעות
כשתנדנדנו בנדנדה הרגשנו שכמעט נגענו בשמים
דמיינו איך נשתולל ונרוץ בים
מה נעשה שנהיה גדולים
מדהים כמה כוח וחוכמה יש בילד קטן
החיוך התמים אט אט נעלם
שכבת במיטה כולך חיוור ובלי לדבר
החזקתי את ידך שעות וסיפרתי לך סיפורים מצחיקים
שרתי לך שירים שאהבת
נפרדת ממני, ידעת שהסוף קרוב
לא הייתי מוכנה להאמין
אחרי כמה חודשים היית באדמה
עטוף בטלית לבנה
מסביב קולות של בכי זועק למרומים
איך זה שילד כל כך קטן נטמן?
הוא לימד אותי דבר חשוב
אף פעם לא לומר יאוש
תמיד לאהוב
כי אדם אוהב הוא אדם אהוב
אהבה לא תמות לעולם
יש מושג שנקרא נצחיות הנשמה
אפילו שהוא באדמה, נשמתו תחייה עמנו לעד
אולי שמחה ואולי עצובה
עכשיו אני מבינה למה התכוונת
בחלומי ראיתי מלאכים קטנים
בצחוק מתגלגל הם העיפו כוכבים אחד על השני
ואז הופעת מקפץ ומדלג בין כולם
עם שיער שחור מתולתל
ילד בנשמתך תהיה לנצח נצחים
הסתכלת עליי מעבר ענן גדול בעינים גדולות ושובבות
שיגיע זמני אתן לך את ידי ונשחק יחדיו
תודה לך ילד שבאת לחלומי
רק רציתי לדעת שרווח לך
היי שלום ילדי שלי