היה הייתה אישה ולה נולד תינוק, התינוק גדל, גילה את העולם,
והעולם הפך אותו למריר והעולם האשים אותו במרירותו .
התינוק, שגדל וגילה את העולם, נהפך לעוד יותר מריר, כי בכל יום
שעבר, הוא ראה יותר ויותר מפניו של העולם.
והתינוק שבינתיים הספיק לגדול עוד יותר הספיק לגלות יותר מן
העולם, נלחם בעולם במשך שנים.
ולמרות שהעולם הפיל את התינוק ארצה פעמים רבות, הוא קם מחדש,
כי זה היה אופיו.
יום אחד לאחר שנים של התגוננות ואחרי שחטף חבורות רבות מן
הנפילות, העולם הפיל את התינוק ארצה, כפי שעשה פעמים רבות
בעבר. אך הפעם, התינוק שכבר גדל וגילה את העולם, רק התיישב,
ואז, לאט לאט, קם - כרע על ברכיו בפני העולם ואמר לעולם -
שהעולם ניצח ושהעולם יוכל לעשות בו כל מה שיחפוץ.
אם יחפוץ העולם לתת לו להמשיך בדרכו, כך יהיה.
ואם יחפוץ העולם להראות לתינוק את צידו המכוער של פניו, כך
יהיה.

וכשהתינוק שגדל וגילה את העולם, כרע על ברכיו בפני העולם,
כשהוא מתנשף ומותש מהמלחמות שניהל עם העולם,
נשאל, מהו צידו המכוער ביותר של העולם, ענה התינוק - האדם.