[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







סווטי דון
/
מוקד.

"אתם חושבים שיש לי בעיה עם זה, נכון? אתם טועים, אתם כל כך
טועים. אין לי בעיה לעבור במסדרונות ולשמוע אתכם מתלחשים,
משתתקים כשאני מתקרבת יותר מדי. אני מבינה אתכם, בחיי שאני
מבינה. אתם צריכים קורבן חדש להעלות על המוקד. ולי אין שום
בעיה מזורגגת עם זה, כי אני, בניגוד אליכם, לא רואה את עצמי
חלק מכל אותה חברה מטופשת שמאכלסת את התיכון הזה.
אז כן, שכבתי איתו. ולא רק איתו. רוצים רשימה? תקבלו אותה מחר,
בשלושה העתקים. וריכלתי, בדיוק כמוכם, רק שלי אין בעיה להודות
בזה. שיקרתי, בגדתי, עשיתי את כל מה שאתם עושים אבל בלי מטרה
להיות חלק מכם. אני, בניגוד אליכם, עשיתי את זה מתוך רצון.
קדימה, תוציאו את הצפורניים שלכם, תמשיכו לספר מה בדיוק אמרתי
ומה בדיוק עשיתי, ואיך התמזמזתי עם ההיא, רק כי הייתי שיכורה.

אתם חושבים שאתם יותר טובים ממני, אתם טועים. אתם כל כך טועים.
חבורת תיכוניסטים מטומטמים.
תעלו אותי על המוקד. תעלימו את שאריות המוניטין שלי. לי לא
אכפת. אני נהנית מהחיים, אני יודעת לחיות. אני לא מפחדת ממה
שאחרים אומרים עליי.
להביא לכם אש בשביל להצית את הזרדים?"

"רגע, אז זה הקטע בו אני הופכת לבובה על חוט, בדיוק כמוך?"
"בדוגרי, כן."
"תמשיך לחלום על זה."
יד רועדת מוציאה סיגריה מחפיסה מקומטת. "רוצה?" "כן תודה."
"מתי הפכת להיות כמו כולם?" היא מתקיפה אותו, בדיוק כמו שהוא
התקיף אותה חצי שעה קודם לכן.
"בדיוק מתי שאת הפכת להיות זונת צומי. בדיוק מתי שאת התחלת
ללכת נגד הזרם, בשביל להיות במרכז העניינים."
"שטויות."
במבט מהצד, התמונה הייתה לא הגיונית. משהו בה צרם את העין.
להצביע במדויק על המשהו הזה אי אפשר, אבל זה היה שם. אולי זה
היה משהו באנרגיות, באותה אווירה טעונה שהרסה את ההרמוניה
המושלמת של חדר מעוצב בטוב טעם. לא ניתן לדעת.
נערה יפיפייה ישבה בשיכול רגליים על מיטה רחבת ידיים, מחזיקה
סיגריה ביד אחת, וכוס קפה ביד שנייה. על הפוף למולה ישב נער,
תיכוניסט ממוצע. הוא נראה בדיוק כמו כולם, שום דבר שונה. אפילו
את הסיגריה שלו הוא החזיק כמו שכולם מחזיקים.
"אתה חושב שהנאום שלך הואיל במשהו?" הוא מהנהן והיא מפטירה
שהיא שמעה את הנאום הזה לפחות שבעים פעם.
הוא אומר שלא אכפת לו.
"למה חזרת? שלוש שנים התעלמת ממני, הילדה שעדיין שומרת את
תמונות הערום המשותפות שלנו מהאמבטיות שאמא שלי הייתה עושה
לנו, ועכשיו אתה נזכר שאני קיימת?"
יאיר ממלמל משהו על כך שהוא פשוט דואג לה. והיא מתעצבנת, אבל
לא מראה לו את זה, או לפחות משתדלת.
"אין לך סיבה לדאגה." היא לוקחת שאיפה נינוחה מהסיגריה, ואז
מאפרת באלגנטיות למאפרה. "אז למה אתה כאן? הסיבה האמיתית, אם
לא אכפת לך."
הוא שותק, והיא ממשיכה לעשן בשקט, מתעלמת לרגע מנוכחותו, שוקעת
במחשבות.
"סיפרו לך, הא? על אותו מונולוג שכתבתי לשיעור משחק." היא
לוקחת הפסקה דרמטית ומחכה לתשובה ממנו. כשהתשובה לא מגיעה, היא
ממשיכה לדבר "ואתה, חשבת שזה אמיתי. אז באת לנסות את מזלך.
אולי גם איתך אני אשכב, נכון? מה קרה, החברה הקטנה שלך לא
מספקת אותך יותר?" היא סיימה את דבריה בלעג והוא הביט בה במבט
מבולבל. הוא התעשת לאחר שנייה קלה, ומעך את הסיגריה שבידו לתוך
מאפרה שהייתה ליד הפוף.
"מה שקורה ביני לבינה זה לא עניינך. באתי לכאן כי..." הוא חיכה
מספר שניות והיא הביטה בו במבט שהיה הורג אותו, אילו מבטים היו
יכולים להרוג. "התחילו שמועות את מבינה. שהמונולוג אמיתי. שאת
באמת שכבת עם כל אותם הבחורים, שבאמת עשית את כל זה."
"ומה אם זה נכון?"
"אז מישהו צריך לנער אותך."
"למה?" היא מקשה.
"ככה."
היא קופצת מהמיטה ומורידה חולצה. "קדימה, בוא. תשכב איתי גם
אתה, ואז רוץ לספר לכל החברים שלך ששכבת איתי, עם השרמוטה של
השכבה. שבגדת בזנזונת הקטנה שלך. הרי זה מה שבאת לחפש כאן,
לא?"
"לא." הוא קם מהפוף, ומושיט לה את החולצה שלה. "באתי בשביל
לברר אם זה נכון."
"זה נכון. עכשיו תסתלק." היא מצביעה על הדלת, אולם הוא לא זז.
"רק סקס?" הוא שואל והיא מהנהנת. "ומה עם אהבה?"
"לא קיימת, חמודי. או יותר נכון, היא קיימת, אבל אני לא מסוגלת
לאהוב."
"למה לא?"
"כי זאת אני. לא אמרתי לך לעוף?"
"אמרת הרבה דברים."
היא נוחתת בדממה על הפוף.
"מה אתה מחפש כאן? אבל באמת..." היא לוחשת.
"את האדם שאיבדתי."
"הוא נעלם."
"רצית להגיד שהוא קבור שם."
"לא. הוא נעלם. מת."
"חבל."

"מה קרה? הזרדים לא בוערים? סליחה. באמת שסליחה. למות ככה, אני
לא אתנגד.
שלחתם שליחים, ניסתם להחזיר אותי בתשובה. מגיעה לכם נקודה רק
על הניסיון. בחיי.
אתם עיוורים, ואולי זה מה שמכשיל אתכם.
תפקחו את העיניים שלכם, תבינו שאני בדיוק כמוכם. עושה כל מה
שאתם עושים. מזדיינת, בוגדת, מרכלת, משקרת.
אני בשר ודם. אין בי שום דבר שאין בכם. בעצם, הפגם היחיד שלי,
שאני בכלל לא בטוחה שהוא פגם, הוא חוסר היכולת שלי להבין למה
אתם מתעקשים להיות בדיוק אותו דבר.
למה אתם מכסים את כל הצביעות שלכם במסכה ורודה, למה אתם
מסתירים את כל מה שאתם עושים, מתביישים בזה, אבל חושבים שזה
הדבר הנכון לעשותו?
תהרגו אותי, אני לא אקלוט את זה אף פעם.
למה אתם מחכים? אני הרי פצצה מתקתקת, מאיימת להרוס את כל
עולמכם בשנייה וחצי?
מה קרה? פקחתם את העיניים?
את מי אני משלה, זה בחיים לא יקרה.
תדליקו כבר את הזרדים המזורגגים."







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
יש בית בושת
שקרוי על שמי.




ע. הלל.


תרומה לבמה




בבמה מאז 9/3/05 11:15
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
סווטי דון

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה