זהו סמל הדיכאון שלה,
הדגם החדש,מודל 2004.

מציתה אותו בלהבה רותחת,
שואפת עמוק- עמוק לבפנים,
ומשחררת, הרבה עשן.

ככה זה היום.
להיות בדיכאון זה 'אין'.
להצית את הכאב,
לשחרר לבחוץ את כל הסרחון שמציק בפנים.
לפלוט אל העולם.
שכל הסביבה תזדהם.
שכל הסביבה תדע.

סמל מסחרי של כאב, שמרצד בין כל שתי אצבעות ברחוב הדומם.
מסריח מבפנים.
מסריח מבחוץ.

היום כבר כולם יודעים.
אבל מכחישים.
זה לא סמל של כאב,
זה טרנד חברתי.
זה סמל אופנה.
סמל לתרבות נאורה.