ז'קו התעורר לילה בהיר אחד וחש ששריריו מנוונים במקצת, לכן
ז'קו נפל. לאחר ששכב על הרצפה במשך זמן ממושך של כ 4 שניות,
ז'קו החליט לצאת מהבית קצת לנשום אוויר כבישים צלול. הוא ירד
את כל ה 7 קומות ברגל ויצא מביתו שנמצא בקומת קרקע.
לאחר מכן פרץ בריצה לרחוב כאחוז תזזית ואז הוא אמר לתזזית
"שחררי אותי מה את עושה?!"
והמשיך לרוץ..
הוא המשיך לרוץ במהירות מופרזת של 2 וחצי קמ"ש.
אחרי הריצה הוא התעייף אז הוא קם מההליכון והלך למטבח
במטבח הוא ראה שהחלב שלו החמיץ, לכן הוא הוריד את החלב שלו
לספסל ל 5 משחקים. בעקבות זאת באה לז'קו מחשבה איומה !!
הוא הרגיש שבא לו לסיים עם הדבר המסובך הזה הנקרא "חיים"
אז ז'קו התאבד מקומת קרקע.
זה לא ממש הצליח לו כי הוא רק שבר את היד המערבית,
ואז הובהל לחדר מיון במצב אנוש אך נחמד פלוס.
בחדר המיון נתנו לו למיין ספרים.
לאחר מכן הוא יצא מהבית חולים עייף אך לא מרוצה
והלך להפגש עם איש קירח עם פוני.
לאחר שז'קו ידידנו הגריאטר השרמנטי פגש באיש הקרח.. האיש הטיל
עליו משימה קשה (ז'קו לא היה רגיל למשימות קשות שכן היה בן
יחיד למשפחה מרובת ילדים).
המשימה של ז'קו הייתה לפרוץ למסעדת פודלים בצפון קוריאה ולשחרר
משם פודל עתיק עם זנב בצבע אוכמנייה. כשז'קו הגיע ליעדו הוא לא
הבין למה כל האנשים שם עובדים זרים והוא כל רגע שאל איפה
הקבלן, אך משלא קיבל תשובה הוא סמך על
האינסטינקטים של אבא שלו וזה הוביל אותו אל המסעדה הנכספת,
הוא פתח את הדלת של המסעדה.. ו....
ישר הסתערו עליו 2 צפון קוריאנים חמושים בנוצות !!!
אחד מהם דקר אותו עם נוצה והשני היה עסוק בלקרצף שולחן.
לאחר זמן מה ז'קו מצא את עצמו מעולף בתוך חדר בהיר בלי חלונות
המשקיף אל ים סוף. בעזרת הקשרים של ז'קו עם המוסד
(אמא שלו אושפזה בגלל שהיא נשפה לעצמה לתוך האינפוזיה
ורצתה לראות מה יקרה..)
הוא הצליח להשתחרר וחזר לארץ. בארץ חיכה לו אבא שלו
בחנייה עם צינור השקייה, אבא של ז'קו השפריץ קצת על יונים
ואז חיבק את ז'קו. ז'קו אמר לאביו הזול :
"אבא הבאתי לך מזכרת מצפון קוריאה"
אבא שלו פתח את התא מטען באוטו ואז פנה לז'קו בהתרגשות
"וואי ! צפון קוריאני!!! בן אני אוהב אותך !".