[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







קרוליין אסול סטון
/
דמעות חרסינה

קרולין תמיד ידעה שהיא יפה.
תווי פניה היו עדינים, אציליים, וגופה גמיש ומחוטב.
עיניה גדולות, יפהפיות, עטורות ריסים ארוכים, כבדים וכהים.
צבען היה כחול עז, מפתיע, על צחות החבצלת של עורה. אפה מושלם,
סולד מעט. לחייה ורודות כעלה כותרת של ורד, ושפתיה דמו לדובדבן
בשל.
פנים נפלאות אלו היו נתונות במסגרת שערה, שהוסיף לפניה נופך
חלומי בזהר הזהב העמום שלו, והסתלסל בבקבוקים רכים, מושלמים
וארוכים עד אמצע גבה.
יופי של בובת חרסינה...





קרולין תמיד ידעה שהיא יפה, והסיקה מכך שהיא צריכה להתנהג
בהתאם - כל תנועותיה אמרו הדר מלכותי, חזותה אצילית, גווה הדק
היה זקוף במעין גאווה, והעיקר - היא האמינה שאל לה להראות את
רגשותיה. פניה לא הסגירו מעולם את רגשותיה - תמיד הייתה
קפואה על פניה אותה הבעה - שלווה, קרירה ומתנשאת. אף לא רמז דק
מכל הרגשות שהיו אצורים בתוכה במשך 15 שנותיה...
יתר על כן, הפגינה זילזול בכל בנות גילה, וסלדה מהן כל אימת
שהיו מלהגות או מצחקקות. היא עצמה מעולם לא נהגה כך...
היא היתה, כמובן, הנערה היפה ביותר בין חברותיה, אך מסיבה
שנעלמה מעיניה מעולם לא ניסו הנערים אשר איתם ניפגשו היא
וחברותיה לחזר אחריה. חברותיה - יפות הרבה פחות ממנה - היו
מחוזרות והוזמנו תמיד לרקוד בנשפים ובמסיבות שהתקיימו, אך לא
קרולין...מדוע?
כולם העריצו את יופיה - כן, היא ידעה זאת, ההתפעלות שבעיניהם
היתה גלויה לחלוטין, אך מסיבה זו או אחרת תמיד היה נדמה לה
שכשהביטו בה היה מבטם מלאכותי משהו, כאילו הסתכלו בחפץ, לא
באדם, הסתכלו עליה כמו בוחנים הם תמונה יפה או...
אולם כל אלה לא היו מפריעים לה אילולא הוא. הוא - הגבוה,
השחום, מלא ביטחון עצמי ומעין רגישות - חמימות, שהיא כל כך
חסרה...
כשהסתכלה עליו ראתה בעיניו - בדיוק כמו בעיני השאר - הערצה, או
התפעלות מיופיה.
אך ורק מיופיה.






היא התקרבה אליו. פניה, כרגיל, לא הסגירו דבר מסערת הרגשות
שהתחוללה בקרבה, הישירה אליו מבט כחול, מחשמל, ואמרה רק מילה
אחת:

"למה?"

"קרולין-" הוא היסס.

" למה?" היא שאלה בשנית.






הוא הישיר את מבטו אליה, ומשפגש בכחול הקר של עיניה, הבין את
מה שידע כבר מזמן...

" מפני ש..." הוא השפיל מבטו. "בני אדם מתאהבים בבני אדם,
קרולין, לא בבובות חרסינה..."






הוא הרים את מבטו - ונפעם!
הוא קלט הבזק מהיר אחד של מבטה, שבו היו מרוכזים כל הרגשות
שהיו אצורים בתוכה במהלך 15 שנותיה, פרץ רגש עז כל כך - שעין
אדם לא תוכל לעמוד בו.
הוא הסיט את מבטו בחלחלה...
ומשהשפילה את ריסיה הארוכים, זלגה על לחייה דמעה בודדת, אדומה
כדם...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
-"פתח פה גדול"

-"אבל אמא, אני
לא רוצה!"

-"אם לא תאכל את
ההמבורגר, הליצן
של מקדונלדס
יבוא ו..."


תרומה לבמה




בבמה מאז 8/3/05 22:13
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
קרוליין אסול סטון

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה