זהו סיפור על חברה הומו-לסבית שבה היחידים הם "סטרייטים".
הסיפור עוקב אחרי זוג סטרייטי, ההתמודדות שלו עם מיניותו, עם
החברה, החברים וההורים.



1. פנים, יום, מסעדה:

רואים זוגות הומואים ולסבים יושבים במסעדה, מחזיקים ידיים,
שותים קפה, אוכלים ומתנשקים.

ענבר (V.O.):
תראו אותם...
זאת החברה שלנו... חברה הומו-לסבית...

2. פנים, לילה, מועדון:

זוגות הומואים ולסבים יקורדים במועדון, יושבים על הבאר, שותים
משקאות שונים ומדברים אחד עם השני.

ענבר (V.O.):
הם מתיימרים להיות אנשים נאורים... אז זהו, שלא!

3. חוץ, יום, רחוב:

זוגות הומואים ולסבים הולכים ברחוב, מחזיקים ידיים, מתנשקים,
יושבים על ספסלים ומדברים.

ענבר (V.O.):
הם לא מסוגלים לקבל אף אחד שהוא לא כמוהם...
פתטי לא?...

4. פנים, ערב, חדר השינה של ענבר:

ענבר עומדת אל מול המראה בחזיה ובחצאית קשירה ומודדת
חולצות...
ענבר היא נערה בת 17, היא בעלת שער שחור מתולתל, עיניים חומות,
היא לא גבוהה במיוחד, היא רזה ובעלת גוף חטוב.
על המיטה הייתה כבר ערמה של חולצות.
ענבר מודדת חולצה סגולה כאשר דיקלה נכנסת לחדר...
דיקלה היא אישה בשנות ה- 40 המוקדמות לחייה.
היא בעלת שער חום, עיניים שחורות, רזה, ולא יותר מידי גבוהה.

ענבר:
... אני לא מבינה למה אתן תמיד מארגנות לי את כל ה"בליינד
דייטים" האלה?

דיקלה:
ענבר'וש אנחנו רק רוצות שתימצאי לך את המישהי המיוחדת שלך...

דיקלה מתחילה לאסוף את החולצות מן המיטה.
ענבר מודדת עכשיו חולצת רשת שחורה.

ענבר:
או... בשעה טובה...

דיקלה עוצרת ממלאכתה והביטה בה...

דיקלה:
...כדאי שתלבשי ג'קט... קר בחוץ...

ענבר שולפת ג'קט לבן מהארון וממקמת אותו מעל תיק היד שלה...

שרון:(V.O.)
ענבר!!!
שירה הגיעה...

ענבר חוטפת את תיק היד שלה ואת הג'קט.

5. פנים, לילה, חדר המדרגות של הבית:

ענבר רצה במורד המדרגות...
(מעקב עד היציאה מן הבית).
היא יוצאת מהבית במהירות בעוד שירה עוקבת אחריה...
שירה בת 20, היא בעלת שער בלונדיני קצוץ, עיניים כחולות,
גבוהה, רזה ומעט "בוצ'תית" (גברית).

שרון (V.O.):
תבלו יפה מתוקות...

6. פנים, לילה, סלון:

ענבר נכנסת לבית, נעמדת אל מול הדלת ופולטת אנחת רווחה.

ענבר:
ברוך שפטרנו...

שרון:
אני מבינה שלא הלך כל כך טוב?...

שרון היא אישה בשנות ה- 30 המאוחרות לחייה (בסביבות ה- 39).
היא בעלת שער שחור מתולתל, עיניים כחולות, רזה, גבוהה.
ליאת בת 8, היא לומדת בכיתה ב', היא בעלת שער חום ועיניים
ירוקות.
היא תמימה ומתוקה.
ענבר שמה לב לאמהותיה ולאחותה שיושבות בסלון...
ליאת יושבת וקוראת ספר ילדים בישיבה על הבירכיים ליד שולחן
הסלון.

ליאת'וש, לכי לחדר.

ליאת קמה והולכת לחדרה.

ענבר:
איפה אתן מוצאות את כל המוזרות האלה?

שרון:
(בפליאה)
לא היה שום דבר לא טוב עם שירה.
היא הייתה בחורה חביבה מאוד...

ענבר הולכת הלוך ושוב בסלון אל מול אמהותיה.

ענבר:
כן אבל... היא מחפשת משהו רציני ואני... אני עוד לא יודעת מה
אני רוצה לעשות מחר...
לה יש תוכניות עד גיל 100...
אני רוצה ספונטניות...

דיקלה:
(בתחינה)
אפילו לא נתת לה צ'אנס...

ענבר:
(בעצבים)
בשביל מה לי?...

דיקלה:
ענבר את צריכה ללמוד להתפשר...

ענבר:
(קוטעת אותה)
אני לא מוכנה להתפשר על אהבה...
או שזה שם או שזה לא, וזה מה שאני רוצה! (בתקיפות)

שרון:
ענבר'וש, לא תמיד יש אהבה...

ענבר:
(קוטעת אותה- בכעס)
אתן אוהבות אחת את השניה, לא?...

שרון:
כן אבל...

ענבר:
לא אבל... זה בדיוק מה שאני רוצה לעצמי...

עולה לחדרה וטורקת אחריה את הדלת.

7. חוץ, לילה, כניסה של "אלפנט פאב":

ענבר, דונה, עינת, דוריאן ורותם מתקרבות לכניסת המועדון, ניתן
לשמוע את המוזיקה שבוקעת מן המועדון כבר מרחוק.
דונה, בת 17,  בעלת שער אדום (צבוע), היא בעלת עיניים חומות,
גבוהה, רזה.
רותם, בת 17, בעלת שחר שחור גלי, חיוך גדול, עיניים שחורות,
נמוכה וקצת מלאה.
עינת, בת 17,  בעלת שער חום גלי ארוך, עיניים חומות, רזה
וגבוהה.
דוריאן, בת 17,  בעלת שער חום בהיר על גבול הבלונד, עיניים
כחולות, רזה, ולא גבוהה במיוחד.

דונה:
נו... איך היה ה"דייט"?

ענבר:
כרגיל...

דונה:
עוד אסון... הא?!

8. פנים, לילה, "אלפנט פאב":

הבר  מלא, אנשים יושבים על כיסאות עגולים גבוהים ולוגמים
ממשקאות אלכוהוליים שונים, מבירה ועד קוקטילים בשלל צבעים.
אנשים יושבים על הכיסאות, נשים מתמזמזות עם נשים וגברים עם
גברים.
על הרחבה הם רוקדים, כל אחד אם הקצב שלו אבל בקצב של כולם.
על הבמה יש להקה שמנגנת.

רותם:
אני מתה על השיר הזה...

רצה לרחבת הריקודים ומתחילה בריקוד סוער תוך כדי שירה.

""Cared away by a moonlight shadow...

מיד כבר רוקדת איתה בחורה חטובה בלונדינית.

דונה:
...רק הגיעה וכבר תופסת את הכי חתיכות...

ענבר צוחקת.
ענת ודוריאן מתמקמות בקצה הרחבה ורוקדות מחובקות זו לזו...

ענבר:
אם רותם הייתה רואה אותן עכשיו...

דונה:
לא... היא לא הייתה עושה כלום...
במקום כזה אפילו היא לא יכולה להגיד לא לאהבה...

באותו הזמן יורדים מהבמה אורן (מהתופים) ודורון (מהבס)
ומתיישבים על הבאר.
אורן, בן 19, בעל שער שחור קוצים, גבוה אם חיוך כובש, עיניים
חומות.
דורון, בן 19, בעל שער חום קצר אם גוונים, גבוה, עיניים
כחולות.
דורון ואורן מתיישבים ביחד לידי הבר ומזמינים מהברמן בירה,
אורן מזמין "היניקן" בבקבוק ודורון מזמין "קלסברג" מהחבית.
כאשר הברמן הביא להם את הבירה דורון קרץ לו והברמן חייך.

אורן:
אין לך בושה...

דורון:
למה שתהיה לי?
ראית איך הוא נראה... איזה תחת!

הברמן בא לקחת מהם את הכסף ודורון נותן לו אם השטר של ה-20 ש"ח
ואת מספר הטלפון שלו...
אורן מחייך ומהנהן בראשו ל"אני לא מאמין"...
בינתיים על הרחבה דונה וענבר נסחפות עם המוזיקה...
(מעבר זמן).

ענבר:
דונה, אני הולכת לשתות... רוצה לבוא איתי?

דונה:
אני מאחורייך...

הן הולכות לכיוון הבר...
הן מתיישבות שני כיסאות ליד אורן ודורון.
בינתיים ענבר מזמינה...

ענבר:
תביאי לי בבקשה "אורגזמה" ו...
מה את שותה?

דונה:
...ו"בריזר" אפרסק...

ענבר:
(בלחישה)
דונה אל תסתכלי אבל יש בחורה עם שער חום שלא מסירה את העיניים
ממך מהרגע שהתיישבנו ליד הבר...

דונה:
(בספקנות)
כן, בטח...

הברמן חוזר אם המשקאות שלהן ועם משקה נוסף ("פינה קולדה").

דונה:
אנחנו לא הזמנו את זה...

הברמן:
...זה מהגברת עם השער החום...
היא שילמה על המשקאות שלכן... והיא מזמינה אותך להצטרף
אליה...

הוא מצביע על דונה.

ענבר:
דונה למה את מחכה?

דונה:
אני לא אנטוש אותך...

ענבר:
(מחייכת)
לכי לפני שאני אבעט בך!

שמה בידה של דונה את המשקאות ושולחת אותה לכיוון הבחורה.
ענבר מחייכת ולוגמת מהמשקה שלה.
לפתע מבטה נפגש עם זה של אורן...
והם לא מסוגלים להפריד בין המבטים...

דורון:
(בציניות)
תסגור את הפה שלך...
מה כבר ראית? את דודי בלסר?

אורן:
מה? לא משנה... אני תכף חוזר...

הוא לוקח את בקבוק ה"היניקן" שלו ועובר לשבת במושב שליפני כן
היה של דונה...
הוא מתלבט כמה דקות...

אורן:
אז אהה... חם פה?

ענבר:
...כן...
אני יוצאת להתאוורר...

אורן:
אני איתך...

9. חוץ, לילה, מדרגות חירום של "האלפנט פאב":

ענבר ואורן מתיישבים בחוץ... במקום שקט ומוסתר שאיש לא יוכל
לראות אותם...

אורן:
אז אתה פה לבד?!

ענבר:
לא, חברות שלי גררו אותי... אני בכלל לא יודע מה אני עושה
כאן...

אורן:
(בחצי חיוך)
מה לא באת "לצוד" בחורות?

ענבר:
כן, אבל... לא יודע...
כולן משעממים אותי כאן, אובססיביות בנוגע לגוף שלהן...

10. פנים, לילה, המכונית של אורן:

אורן וענבר יושבים יחד במכונית.

אורן:
...אני מקווה שהחברות שלך לא יכעסו ש"גנבתי" אותך?!

ענבר:
לא, זה בסדר...

ענבר ואורן מגניבים מבטים זה לזו, כאשר היא מביטה בו הוא מסיר
את מבטו בביישנות וכאשר הוא מביט בה היא מסירה את מבטה.

אורן:
...הנה, הגענו...

אורן עוצר את המכונית.

ענבר:
...תודה על ה"טרמפ"...

אורן:
אני אראה אותך שוב?
מזמן לא נהנתי ככה כשיצאתי "לצוד" גברים...

ענבר:
(מחייכת)
אני משארת שלא...

אורן:
אז אולי כדאי שלפחות נשים לזה סוף ששווה לזכור...

מנשק את ענבר...

ענבר:
(בהפתעה גמורה ובבושה)
מה זה היה?...

אורן:
אני לא בטוח...
אולי כדאי שנבדוק...

מנשק אותה בשנית...

11. פנים, לפנות בוקר, חדר השינה של ענבר:

ענבר נשכבת על מיטתה בחיוך...

12. חוץ, יום, חצר בי"ס (על הדשא מתחת לעץ):

דונה לוקחת את ענבר לשיחה.

דונה:
לאן נעלמת לנו אתמול?
רותם כל כך כעסה... הייתי בטוחה שהיא תתפוצץ...

ענבר:
פגשתי מישהו...ישבתי איתו אתמול ב"אלפנט"...

דונה:
מה! מי זאת?
(מחייכת)

ענבר:
מישהו! אל תכעסי...
הוא היה ממש מתוק ודיברנו "פול"...
והוא הסיע אותי הביתה ו... התנשקנו...

דונה:
ענבר!... את יודעת שזה אסור...
זה... זה לא נכון...

ענבר:
אני יודעת, אבל היה לנו ממש כיף ביחד ו...

דונה:
(קוטעת אותה)
אני מקווה שלא סיפרת על זה לאף אחד...

ענבר:
לא...

דונה:
...גם אל תספרי...
(היא לקחה נשימה)
אני אשמור על זה בסוד אבל לא כולם יעשו כמוני...

ענבר:
אני יודעת...
אני פשוט הייתי חייבת לספר למישהו ואת החברה הכי טובה שלי...
אז לך... (בלחישה)

דונה:
(בתקיפות)
לא כדאי שתיפגשו יותר...

ענבר משפילה מבטה מטה.
נשמע הצלצול.

13. חוץ, יום, כניסת בי"ס:

כאשר הן יוצאות מבי"ס ענבר רואה מולה את אורן.
היא רוצה לרוץ אליו אבל עוצרת.
היא מסתובבת לכיוון השני ומתחילה ללכת בכיוון ההפוך.
אורן מביט בה במבט מאוכזב.
אחרי כמה זמן היא נעצרת ורצה לכיוונו של אורן.
כאשר היא מגיעה אליו, היא מסתכלת לצדדים ונכנסת לאוטו..

14. פנים, יום, מכוניתו של אורן:

אורן:
אני חשבתי עלייך אתמול כל הלילה אחרי שהלכת ו...

ענבר:
...גם אני חשבתי עלייך...
...אם האימהות שלי היו רואות אותי עכשיו...

אורן:
אל תחשבי על הכל כל כך הרבה... לפעמים צריך לפעול לפי
האינסטינקט...

הם עוצרים ליד ביתה של ענבר.
ענבר פותחת את הדלת לצאת...

ענבר:
נו, אתה בא?

אורן מרים גבה.

אני פועלת לפי האינסטינקטים שלי...
(בחיוך)

אורן מחייך ויוצא מן הרכב.

15. פנים, יום, חדר השינה של ענבר:

אורן:
את בטוחה שזה בסדר שאני אצלך?
אני לא רוצה שתסתבכי.

ענבר:
אל תדאג, הן לא יחזרו עד הערב...

אורן וענבר מתיישבים.
(מעבר זמן על השעון שעל הקיר).
אורן וענבר שוכבים זה לצד זו, ענבר צוחקת ומנשקת את אורן.

שרון (V.O.):
ענבר'וש חזרתי מוקדם...
רוצה לצאת עד שמביאים את לי-

שרון נכנסת לחדר.

-את?

היא נכנסת ונראית מופתעת ומבוהלת.
אורן שמבחין בה ועוזב את ענבר...

ענבר:
(בדאגה)
אני חושבת שכדאי שתלך...

שרון:
(בתקיפות)
כן! אני חושבת שכדאי שתלך...

אורן:
...אבל אני חושב ש...

שרון:
(קוטעת אותו- בצעקה)
עשית כבר מספיק בלי שחשבת, עכשיו לך!

אורן מביט בענבר בחוסר אונים, היא משיבה לו מבט זהה.
אורן מתחיל לצאת ושרון טורקת אחריו את דלת חדר השינה של ענבר.

16. פנים, לילה, חדרה של ענבר:

ענבר מחייגת בסתר לאורן ודיקלה מאזינה בסתר מצידה השני של
הדלת.

ענבר:
אורן...
כן הן יודעות, אסור לי לראות אותך יותר...
כל הלילה הן ישבו ובכו, יכלתי לשמוע את שרון כל הלילה מאשימה
את עצמה...

17. פנים, לילה, מסדרון (מעבר לדלתה של ענבר):

דיקלה מאזינה לשיחה של ענבר מבעד לדלת.

ענבר:(V.O.)
הן לא מוכנות אפילו לדבר איתי...

18. פנים, אחר הצהרים, ביתו של אורן:

ענבר יושבת על המיטה ומדברת בפלאפון עם אמה.

ענבר:
כן אמא, אני אצל דונה...
אנחנו לומדות למבחן.
(מחייכת)
ביי.

ענבר נשכבה על המיטה ושמה את ראשה על בירכיו של אורן והוא מלטף
את שערה.

אורן:
אל תדאגי בואי היום נצא לקולנוע...
זה יגרום לך להרגיש הרבה יותר טוב...

ענבר בוכה בדמעות חרישיות היא נזכרת במה ששמעה את אימה (דיקלה)
אומרת לאימה (שרון)...

19. פנים, לילה, חדר השינה של האמהות של ענבר:

(דיזולב לאותה פוזה מדוייקת של האימהות).
רואים דרך חריץ שנותר בדלת את האימהות במיטה, דיקלה יושבת
ומלטפת את ראשה של שרון, בצורה מנחמת, בעוד זו שוכבת עם ראשה
על ברכיה של דיקלה.

דיקלה:
אל תדאגי, לפחות יש לנו עוד בת...
היא בטח תצא נורמאלית...

שרון בוכה בדמעות חרישיות ודיקלה מוחה אותן מלחייה.

20. חוץ, לילה, קולנוע:

אורן עומד בתור לכרטיסים לקולנוע.
ענבר מאזינה לשיחתם של הזוג שעומד מאחוריהם.

גבר:
אז אנחנו נלך לקנות את הספה מחר?

חבר שלו:
כן מתוק... ישר אחרי העבודה נלך יחד...
אני עדיין לא מאמין שאנחנו קונים רהיטים לדירה של שנינו!

הם מתנשקים.
ענבר מביטה על אורן והוא מחבק אותה וכורך זרועו סביבה.
היא נרתעת מעט, הוא מחבק אותה ומחייך אליה.
כאשר מגיע התור שלהם לקנות כרטיס המוכרת מביטה בהם במבט של
סלידה...

ענבר:
(בלחישה)
אורן בוא נלך מפה, לא בא לי ללכת לקולנוע היום...
בוא נלך לשבת בפארק.

21. חוץ, לילה, רחוב:

הם מתחילים להתרחק יד ביד, הם עוברים ליד חבורה של בנות
מתלחששות.

אחת מהבנות:
(בצעקה)
"סטרייטים" מגעילים...

אנשים החלו בוהים בהם ונותנים להם מבטים שונים.
ענבר לקחה את אורן הצידה ונעמדה במקומה.

ענבר:
אורן אני לא מסוגלת יותר...

אורן:
לא מסוגלת מה?
(בתמיהה)

ענבר:
(בסערת רגשות)
אני לא יכולה לסבול את זה עוד, המבטים שאנחנו מקבלים, מבטים של
גועל, אני לא יכולה להתמודד אם זה, אני לא מסוגלת להתמודד אם
זה שכל לילה כשאתה מחזיר אותי הביתה אני שומעת את האימהות שלי
בוכות, כל אחת מאשימה את עצמה על מה שקרה לי, שומעת אותן
אומרות שהן לא יתנו שזה מה שיקרה לאחותי הקטנה ליאת.
אני לא יכולה להתמודד אם החרם שהטילו עלי בבי"ס אחרי שראו
אותנו מתנשקים ופרסמו את זה...
אני לא מסוגלת לסבול את זה שכל פעם שאנחנו יוצאים יחד אנחנו או
נדרשים לעזוב או שהמבטים מאלצים אותנו...

אורן:
(קוטע אותה- בסערה)
את?... את לא יכולה להתמודד אם זה?
ומה איתי? אני עובר את אותו הדבר אם לא שמת לב...
גם אני מקבל את המבטים, הרכיליות ואני... אני לא צריך לשמוע את
האבות שלי בוכים את יודעת למה? (בעצב)
כי אני עזבתי את הבית... הם גילו עלינו... והם לא היו מוכנים
שהקשר ימשיך... הם אמרו לי שאני צריך לבחור... לבחור בינך
לבינם... את יודעת במי בחרתי?
... אני בחרתי בך... הם אמרו לי שמבחינתם אני מת...

22. חוץ, יום, הכניסה לביתו של אורן:

FLASH BACK- אורן עומד מחוץ לביתו עם תיק גב בזמן שהדלת נטרקת
מול פניו.

אורן (V.O.):
שאין להם בן...
ורק שתדעי אני בוחר להתעלם מהמבטים, מהרכיליות ומההורים...

23. חוץ, לילה, רחוב:

אורן:
ואת יודעת למה אני בוחר לעשות את זה... כי אני אוהב אותך יותר
ממה שחשבתי שאני יכול לאהוב...
(באכזבה)
...ועצוב לי לדעת שאת לא רואה את זה ככה... את לא האדם שחשבתי
שאת...
אני אומר לך עכשיו שאת צריכה להחליט... מה יותר חשוב לך- מה
שאנשים חושבים... או אני...

24. פנים, לילה, חדרה של ענבר:

ענבר בוכה על המיטה.
ומהצד השני של הדלת האימהות מנסות לשכנע אותה שתצא.

שרון(V.O.):
ענבר'וש... בבקשה תפתחי את הדלת...
בבקשה מתוקה! הכנתי לך את המרק שאת אוהבת...
(שתיקה)
ענבר! את חייבת לאכול משהו...

25. חוץ, לילה, רחוב:

אורן מתהלך ברחובות עם תיק על הגב.
הוא עובר כמה גברים שנשענים אל הקיר.

אחד מהגברים:
וואלה מותק איזה תחת!

26. פנים, לילה, חדר השינה של האימהות:

דיקלה ושרון יושבות על המיטה.

שרון:
אני לא יכולה לראות אותה יותר ככה, אנחנו חייבות למצוא
אותו...

דיקלה:
את מתכוונת שאת תעודדי את מה שהולך ביניהם?

שרון:
למען הבריאות והאושר של ענבר שלנו, כן.
חוצמזה, היא לא אוכלת כבר שלושה ימים!!!
חוץ מזה אם ענבר אוהבת אותו כל כך חייב להיות בו משהו טוב...
בכל זאת אנחנו גידלנו אותה...

דיקלה:
מה את מציעה לעשות?

שרון:
(בחיוך)
אני הולכת להביא לנסיכה שלנו את הנסיך שלה...

27. פנים, יום, ביתו של אורן:

נשמעת דפיקה בדלת ואביב ניגש לפתוח אותה.
אביב הוא גבר בשנות ה- 40 המאוחרות לחיו (בסביבות ה- 47).
גבוה, שמנמן, שערו שחור ועיניו חומות.
הוא פותח את הדלת.

אביב (אבא של אורן):
שלום, מי את?

שרון:
אני אימא של ענבר...
אני מחפשת את הבן שלך, אורן...

אביב:
אין לי בן!...
(בתקיפות ואוטומטיות)
הבן שלי מת...
ואני במקומך הייתי אומר שהבת שלך מתה.
שני ילדים חולי נפש גדלו לנו כאן.

שרון:
לא אדוני אתה טועה יש לנו כאן שני פרחים שפשוט בחרו לפרוח
בצורה שונה משאר הפרחים שיש בגן...

אביב טורק את הדלת בפנייה.

28. חוץ, יום, מתחת לביתו של אורן:

שרון הולכת בעצבים לרכבה ורואה מולה את אורן בוהה במבט עצוב
בחלון ביתו.
שרון ניגשת אליו.

שרון:
אורן, היי, אני אימא של ענבר...

אורן מעיף בה מבט וחוזר להביט מטה.

...מאז שאתה וענבר לא מדברים היא לא יוצאת מהחדר...
היא כל הזמן בוכה, היא לא אוכלת, לא שותה, לא הולכת לבי"ס היא
אפילו לא מוכנה לדבר איתי...
(בדמעות)

אורן:
(בכעס)
אז מה את רוצה ממני?!
אני סבלתי כמו שהיא סבלה... אני עדיין סובל כמו שהיא סבלה...
למה אני צריך להמשיך לסבול בגללה?...
היא אפילו לא מוכנה להודות בקשר שלנו... היא... היא לא מוכנה
להודות שהיא אוהבת אותי... (ביאוש- משפיל ראשו)

היא שמה יד על כתפו ומרכינה פניה אליו.

שרון:
אבל גם אתה לא מוכן להודות באהבה שלכם כל עוד אתה לא מוכן
לסלוח... (בהבנה)
ואם היא לא הייתה אוהבת אותך נראה לך שהיא הייתה מבלה כל כך
הרבה שעות בבכי עלייך?

אורן:
אני לא יודע...
(חוסר אונים)

29. פנים, לילה, מחוץ לחדר השינה של ענבר:

ענבר עדיין נעולה בחדרה.

שרון:
מתוקה שלי תפתחי את הדלת...
אני רוצה לדבר אתך...
אין תשובה.

דיקלה:
בבקשה תפתחי את הדלת...

שרון:
אני אכין לך את השוקו שאת כל כך אוהבת...

נשמע קול המנעול מסתובב והדלת נפתחה.
אורן עמד בפתח, מאחוריו עמדו האמהות.
הוא מנגב את הדמעות מפניה ומחבק אותה בזרועותיו...

ענבר:
אני כל כך מצטערת...
אני אוהבת אותך, מצידי שהעולם יתפוצץ, אני כל כך אוהבת אותך...
אני רוצה שנהיה ביחד...

אורן:
לא, אין לך על מה להצטער, אני לא הייתי בסדר...
כל כך התגעגעתי, גם אני אוהב אותך...

הם מתנשקים...
בינתיים בצד האימהות מתחבקות מאושרות...

30. פנים, יום, סלון ביתם המשותף של אורן וענבר:

בינתיים רואים את ענבר ואורן מסדרים אלבום תמונות,ש בו רואים
תמונות שלהם הולכים יד ביד ברחוב ומתעלמים מהמבטים, הולכים
למועדונים מחובקים, יושבים במסעדות ומתנשקים.
מסתכלים גם על הזוגות שמסביבם ורואים עוד זוגות הטרו- סקסואלים
שמחזיקים ידים מתחת לשולחן...
תמונה של אורן מעביר ארגזים לדירה משלו בעזרת אמהותיה של ענבר,
ענבר ואחותה הקטנה ליאת.
תמונה שלהם בלשכת גיוס יד ביד ועל טופסי הגיוס שלהם חותמת של-
"לא כשירים"...
תמונה של האימהות מראות לליאת תמונות מחוברות ילדים של אישה
ואישה וגבר וגבר...
ותמונה של ענבר ואורן מתנשקים מתחת לחופה....

ענבר :(V.O.)
מאותו היום לא התביישנו עוד בהעדפותינו המיניות, הלכנו יד ביד
והתנשקנו בגאווה...
מהרגע שהתחלנו להחצין את מיניותנו גילינו שאנחנו לא ההטרו-
סקסואלים היחידים, למעשה, גילינו שיש עוד רבים כמונו...
הוריו של אורן לא שינו את תפיסתם לגבי הדרך שבה הוא בחר ולא
הסכימו שישוב הביתה, אבל לעומת זאת האמהות שלי כן, למרות
שהמשיכו לחנך את ליאת לאורך חיים נורמאלי, הן תמיד תמכו בבחירה
שלי.
הן עזרו לאורן למצוא דירה וכאשר מלאו לי 19 עברתי לגור
איתו...
עקב נטיותינו, לא התקבלנו לצבא, ולכן בחרנו להתחתן כשמלאו לי
20...
למרות שנישואינו מעולם לא הוכרו...
חיינו בעושר ובאושר עד עצם היום הזה...

כתוביות...

31. פנים, יום, סלון ביתם המשותף של אורן וענבר:

מעבר לתמונה-
ענבר ואורן יושבים יחד על הספה ולסלון נכנסת הבת הקטנה שלהם
וענבר מרימה אותה ומושיבה אותה על בירכייה.

ענבר (V.O.):
אה... ולפני שנה נולדו לנו בת, החלטנו לא לחנך אותה
לשום אורך חיים מיני ספציפי... אנחנו  מאמינים שהיא תוכל
להחליט לבד כשיגיע הזמן...

חזרה לכתוביות...

-הסוף-