טיפות הכעס
הן שמחלחלות כמו מים לתוך סלע,
עם הזמן
הן חופרות דרכן פנימה
אל נבכי הנשמה.
ושם, בלא דרך מילוט,
הן מתחילות לבעבע.
עולמות נחרבים כהרף עין.
הכל נובל.
כעת נותר רק חול ואפר.
הכעס הזה...
אוכל כל חלקה טובה.
ואין לו אלוהים,
וגם לא בושה!
כזה סלט בתוך הראש,
מחשבות ועוד מחשבות,
שטרות מונחים בערימות,
לצד נשים ומכוניות,
אולי עדיף לחזור לחול ולאפר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.