אני פרפר קטן, צבעוני ושחור, שהתעופף על ידך יום אחד.
התבוננת בי ואמרת: "מעולם לא ראיתי פרפר כה יפה, אעשה את הפרפר
הזה שלי".
ואני, על אף היותי פרפר חופשי, התבוננתי החוצה אל ענני החורף
הרועמים, מודעת שכל טיפת גשם יכולה להפיל אותי, וכל ברד לרמוס
אותי לחלוטין, החלטתי כי מוטב להשאר איתך.
הצטנפתי על כף היד שלך בחמימות, ומאז הפכנו לבלתי נפרדים...
וגרוע מכך... התאהבנו!
בין פרפר עצוב לאדם היה סיפור אהבה מהסרטים, מסירות, כנות,
השקעה, הנאה, ומה לא.
היינו מעבירים כל יום יחד באהבה, די לנו בשנינו על מנת שהכל
יראה מושלם, חיזקנו זה את זו בכל צרה, חלקנו רגעים מתוקים
כשוקולד (שאתה לא אוהב), ותמיד שיחות כנות של עומק עברו בנו עד
דמעות.
חורף, אביב, קיץ, סתיו... והנה עוד חורף כאן כדי לסגור מעגל
שנתי... ואנחנו עוד אוהבים, כך, בפשטות פרפר עצוב ואדם.
ובהתקרב האביב, עונת הפסטיבלים, החמימות, החופש והעצמאות, החל
זכרון של ריח צוף מתוק לעלות באפי, תמונות צבעוניות החלו
להסתיר את האפלוליות והקודרות שעדיין נשקפה מהחלון, והלב...
הלב של הפרפר האוהב והאהוב, החל לקרוא לחופש, לשיחרור,
לעצמאות...
ועכשיו הפרפר פוחד, שמא לא יחזיק עצמו מלחזור לטבע.