אני רוצה שתעצור רגע בן אדם, תעזוב הכל, תפסיק לעשות מה שאתה
עושה ותחשוב.
כן, אני רוצה שתחשוב, תחשוב מהו הפחד הגדול ביותר שלך ותתמודד
איתו.
וכשאני אומר פחד אני לא מדבר על פחד מעכבישים או איזה פוביה
מגבהים, לא אני מדבר על פחד אמיתי כזה שלא מספרים עליו לאף
אחד, אפילו לא לחבר הכי טוב, אפילו לא לאישתך, הפחד הגדול
ביותר שלך, זה שמחלחל לתוך הגרון וגר עמוק בבטן, זה שצץ ברגעים
הכי קשים, הכי רעים, זה שצץ בלילה לפני שאתה הולך לישון, זה
שצץ כשאתה לבד.
לכל אחד מאתנו יש פחד כזה, אפילו לך, רוב הזמן אנחנו מתכחשים
לפחד הזה, מחביאים אותו, לפעמים הוא מופיע עמוק בתוך חלום ממש
לפני שאתה מתעורר, אבל רוב הזמן הוא חי וקיים דווקא כשאתה ער.
לכל אחד מאתנו יש פחד כזה, אפילו לך.
הפחד הזה קשור במעשים הכי רעים שלנו, לאו דווקא אלה שאנחנו
מתייסרים עליהם, לאו דווקא אלה שיישפטו ע"י אחרים כנוראיים,
אחרים יקראו להם אנושיים.
רונן היה בחור מצחיק, מה זה מצחיק? חומר של מועדוני סטנד אפ,
הבחור היה מהפנט , לכל נושא היתה לו שליפה מוצלחת, לא משנה על
מה דיברת, הבן אדם פשוט ירה עליך צרורות של יציאות שהיו קורעות
אותך למוות, מצחיק, פשוט מצחיק, מסמר הערב, כמעט בכל ערב.
ישבנו אצלי בדירה, שירה, ידידה שלי מהלימודים (כשאני אומר
ידידה אני מתכוון לאחת שאני מת לזיין אבל לא מצליח), רונן (נו,
אתם זוכרים, המצחיק) ועדי, חברה של שירה (כוסית מטורפת, שנונה
בטירוף, צינית להפליא ובעיקר רעה), לרונן היה קטע כזה עם
בחורות רעות, מין פטיש כזה ואני כמובן בתור החבר הכי טוב שלו
ידעתי ולכן דאגתי שהוא והמפלצת ייפגשו.
בכל מקרה, סתם ישבנו אצלי בבית ,עישנו גו'ינט, שתינו קצת יין,
אני ושירה דיסקסנו קצת בענייני לימודים (היא כל כך חמודה כשהיא
נהיית לי פילוסופית), ורונן ועדי דיסקסו בפינה, רונן תירגל על
המפלצת את הקטע הקבוע שלו, זה שבדרך כלל הולך לא רע על בחורות,
זה שאני יכול לשמוע מאה פעם בערך, ועדיין להקרע מצחוק, נו מה
לעשות הבחור מצחיק.
אני ושירה עכשיו בפינה, היא שוכבת עכשיו על השטיח שלי, ככה על
הבטן עם הראש מוסט לצד ימין, בעניים עצומות ואני מנסה לדחוף לה
יד מתחת לחולצה תוך כדי המאסג', אתם יודעים ככה בלי שתשים לב,
מולי יושבים רונן ועדי, עדיין מדסקסים, ברגע פול מקרתני (דיסק
שקניתי נטו בשביל להרשים בחורת), כשפתאום אני קולט שעדי לא
צוחקת, אני קולט שרונן מתאמץ, אבל עדי לא צוחקת, אני שם לב
לשני פסי זיעה שמתנחלים לרונן על המצח ולת'יק עוויתי שנהיה לו
ברגל, אני ממשיך למאסאג' את שירה (נקודה למחשבה לכל חברי
האקדמיה העיברית ללשון שקוראים -למה אין פאק'ינג פועל בעברית
למילה מאסג'), ברקע אני רואה את רונן כבר ממש מתאמץ, אני שומע
אותו שולף לה מהארסנל את כל הקטעים הבטוחים, אלה שיצחיקו את
ראשי יישע ביום פינוי, אלה שיצחיקו צנחנים באש תופת, אלה
שיצחיקו אפילו את הפקידה הכי בת זונה במשרד הפנים וכלום, כלום
לא עובד. מקצה החדר אני מתאפק שלא להתפוצץ מצחוק כדי שלא
יישמעו אותי, שירה צוחקת מתוך שינה, אפילו שתי השכנות הלסביות
שלי מהדירה ליד כבר גמורות מצחוק (הקירות דקים), כולם חוץ
מעדי, המפלצת פשוט עשויה בטון, לא צחקוק, לא גיחוך, אפילו לא
חיוך, כלום, נאדה.
פתאום כאילו משום מקום היא רוכנת לעברו ולוחשת לו משהו באוזן,
רונן מתמתח בבת אחת, כל הגוף שלו נמתח, החיוך על הפנים שלו
מתחלף במבט חמור סבר, הוא קם, לוקח את המעיל, ניגש לכיוון
השולחן, לוקח את המפתחות של האופנוע מעיף מבט בעדי ויוצא.
אני יושב שם בפה פעור, המום לגמרי מהאירוע אשר פקד את דירתי,
עדי קמה אוספת את המעיל שלה, "תגיד לשירה שזזתי", היא מסננת
לעברי בחצי לחישה, כאילו לא רוצה היא להעיר את שירה, פותחת את
הדלת וממש לפני שהיא יוצאת מסננת לעברי "חמוד החבר שלך"
ויוצאת.
אני יושב שם בפה פעור, המום לגמרי מהאירוע אשר פקד את דירתי.
כשניסיתי להתקשר לרונן ביום שלמחרת לא היתה תשובה, גם מכשיר
הפלאפון לא היה זמין, כשניגשתי לדירה שלו היא היתה ריקה, חוץ
מספה ומברשת שיניים ישנה ועוד כמה עיתונים ישנים לא היה שם
כלום, בעל הבית אמר שהוא פשוט עזב, ככה בלי כל הודעה מוקדמת,
בעבודה שלו לאף אחד לא היה מושג, אפילו ההורים שלו לא ידעו
דבר.
את עדי אני רואה לפעמים, היא קופצת מדי פעם, (מאז שאני ושירה
גרים ביחד), אני כל כך רוצה לשאול את עדי מה לעזאזל קרה שם? מה
כבר אמרה לו המפלצת הבת זונה שגרם לו לקום לעזוב הכל ולהיעלם,
אני לא מעז.
אני רוצה שתחשוב, תחשוב מהו הפחד הגדול ביותר שלך ותתמודד איתו
וכשאני אומר פחד אני לא מדבר על פחד מעכבישים או איזה פוביה
מגבהים, לא אני מדבר על פחד אמיתי כזה שלא מספרים עליו לאף
אחד, אפילו לא לחבר הכי טוב, אפילו לא לאישתך, הפחד הגדול
ביותר שלך, זה שמחלחל לתוך הגרון וגר עמוק בבטן, זה שצץ ברגעים
הכי קשים, הכי רעים, זה שצץ בלילה לפני שאתה הולך לישון, זה
שצץ כשאתה לבד.
לכל אחד מאתנו יש פחד כזה, אפילו לך.