[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








על ספסל, מול השיפוע הבלתי נמנע של בוגרשוב, הנרעד אל הים הקר,
הממתין. האוויר דחוס אלפי סיכות. מדוע המקום הזה מצער אותי כל
כך?
האם הוא צר למידותיי או שאני קטונתי ממלאו? יותר מכך, האין לו
ערך בכך שהוא שלי. או, האם ייתכן שמקום יהיה שלי כאשר נדמה
לעיתים שהוא המקום היחיד? שהוא טווח חיי, כולא ומכלה אותי,
שאין אני נמצא בו מרצון אלא מכורח שאין בידי לגבור עליו - זהו
אינו ביתי מבחירה, זהו אינו ביתי. האם היה מעולם?
זהו בית שקבעו הסופה, המנוסה, האקדחים השלופים של הרחוב. לבי
מעולם לא גר כאן, נותר באחד המקומות הקודמים עד שגדל ולא הכיר
עוד את עצמו ואת סביבותיו. אך לעומת זאת, זו עדיין עירי שלי,
ודאי שיותר מכל עיר אחרת. אך אולי רק מתוקף הנסיבות, הנוחיות.
לא הטבעתי בה אף חותם, כמעט ולא השתמשתי בה. כמעט ולא השתמשתי
בחיים.

זה לא נכון. עשיתי כל מה שיכולתי אל מול הפחד ששיתק אותי. לא
ידעתי דרכים אחרות, יציבות יותר, בוכיות פחות. הלכתי בדרך האחת
שהייתה בידי: בהשתרכות הצורמת של כאב המדדה אל עוד כאב.
בביישנות של ילדותי, בחלל שהלך והתרוקן סביבי, מותיר לי הדים
מעוותים ואנשי קש. ובכל השנים שחלפו מאז, לא הצלחתי לסלוח לזמן
על שחלף בלעדיי. כשם שלא יכולתי לסלוח לעצמי על שנותרתי
מאחור.
ועוד, עתה, אין לי מידות. האדם העומד מולי מכריע אותי -
גבוה/נמוך, חכם/טיפש, מספיק/חסר, מצליח/נכשל. ושוב איני יודע
רק לומר אינני, אין לי, הושיעוני מעצמי. הרי יש מישהו השומר על
הריק. ריק.

כיצד אוכל כעת לומר שעליתי על גדותיי ולא רק מדמעות, אלא
מאושר, אהבה, אמת. שהיו פעמים שלא נטשתי את שדה הקרב של נשמתי
והוא נהיה לפתע לאוצרי הגדול ביותר, לביתי - ולו בשל הכנות
שיכולה לנוע בי וממני בחופשיות. הכל חייב לזרום, גם אם בניתי
אותי איש סכרים.
(עכשיו, זו מלאות שמתוכה אפשר להעניק). אני מוותר על עצמי
בקלות רבה מדי. יכולתי לקעקע על חזי את מתארו של תא כלא ריק.
(וכך שוב הייתי בוחר לראות את החצי הריק של האמיר).
Come, stay with me tonight, let me be so full of love. and
joy.
I want no more distances.



(04/01 יום שלישי - מתוך היומן המתעד את היומן האמיתי
שאני רק שותף זוטר בכתיבתו)







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אם אומרים
שהשמים הם
הגבול
אז מה זה החלל?


קקטוס בדילמה


תרומה לבמה




בבמה מאז 14/3/05 0:29
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אמיר עצמון

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה