שנים היינו רחוקים, בקרנו פה ושם
כמעט כל יום, טפלנו בפרטים הטכניים
הכרחנו את הנכדים לבוא, קנינו מתנות
ולא, אין לנו מצפון ונקיפות, ושום רגשות אשמה
היינו ילדים טובים ומנוכרים, חבקנו כשצריך
קראנו "אמא" רק מעט, כי לא היה צריך
את כל הכעסים והטינות החבאנו מבפנים
כי אנחנו כבר גדולים, ויש לנו בנים משל עצמנו
ואיך החבטה הזו צובעת בפנס כחול את כל הגוף?
עוד מעט ונהיה שוב יתומים |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.