בן ואמו נכנסים לחדר ריק כשפניהם מכוסות במסיכות מדממות,
נעמדים באמצע הבמה ומוחאים כפיים בקצב איטי ואחיד.

"ככה נשמעות פעימות הלב שלי."
"ככה נשמעות פעימות הלב שלי."
"ככה נשמעות פעימות הלב שלי."
"ככה נשמעות פעימות הלב שלי."

הם מתיישבים על שני כיסאות,פנים מול פנים ומורידים את
המסיכות.

איך זה שיש לך בדל בפיטמה?
אין לי בדל אמא!
אבל איך זה שיש לך בדל בפיטמה?
אין לי בדל אמא! את יודעת את זה!

אמא - למה לפני שבוע אמרת שסבא מת?
האם מפנה את פניה לכיוון הקהל:
הוא לא מבין שסבא שלו הלך לעולם הבא.
אבל את אמרת שכשסבא ימות אז יהיה לו טוב, כי טוב בעולם הבא.
אז למה את בוכה כל הזמן, אמא?

האם פותחת בצרחות:

מה למה?!?!?! עצוב לי!!! מה למה?!?!?!

הילד פותח בבכי מאשים:

זה כי הוא נגע בך נכון?!
אני אהבתי את המגע שלו!
הוא ליטף לך את האחוריים!
אני אהבתי את זה!
שוקולד-נזל-מפי-הטבעת-שלך!!!

הבן נעמד ומתחיל לרטוט בחדר - זז מצד לצד... מתנועע:

שלוש אחיות רוטטות!          שלוש אחיות רוטטות!
   שלוש אחיות רוטטות!         שלוש אחיות רוטטות!
         שלוש אחיות רוטטות!           שלוש אחיות רוטטות!
שלוש אחיות...

האם: תמיד הוא עושה את זה... זה תמיד קורה לו...
נעמדת ופוסעת לקראתו, מוציאה כיפה שחורה מהכיס ומניחה על ראשו
- הוא נרגע - פניו קופאות.

השניים מוחאים שוב כפיים בקצב אחיד

ככה נשמעות פעימות הלב שלי... ככה נשמעות פעימות הלב שלי...
ככה נשמעות... המחיאות נפסקות... פעימות הלב של סבא

                                מריצה!!!