הולכת בין ערימות חפצים.
כמו במחנה ריכוז
נשארו פה נעליים, בגדים, כלי איפור, ספרים.
סנדל מוזהב, מהסוג שלעולם לא אנעל
נתחב בין המשקוף לדלת הנטרקת
רעשים שפעם שמעתם יחד.
אתה בועל אותי על מיטתכם,
ואני מדמה אותה עומדת שם
רגלה האחת בסנדל הזהוב
השנייה באוויר
מתבוננת בנו.
אני צורחת.
גם היא. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.