יושבת בחוץ עושה שאכטה
והכל נעלם
בתוך כל העשן הורוד
הכאב
השנאה
העצב
אפילו האהבה
והכל נעלם
בתוך כל העשן הורוד
הוא אמר שמותר
שזה לא כואב
שהוא אוהב אותי
וחשבתי שזה בא מהלב
חשבתי שזה מותר
ידעתי שזה לא כואב
כי אם אבא אומר - אבא יודע
ואבא שלי , לעולם לא טועה
בפעם הראשונה , זה קצת כאב
אבל אחר כך קיבלתי ברבי מתנה
היתה לה שמלה כל כך ורודה שהשכיחה הכל אז,
כפי שהעשן הורוד משכיח את הכל עכשיו
אחר כך, זה כבר לא כאב
ואבא כל כך אהב
אני פחות, כי זה לא היה נעים
אבל כבר היו לי המון ברביות, אני חושבת שלושים
אחר כך זה משום מה נגמר
ואבא כבר לא אהב אותי יותר מכל השאר
תמיד כשהתגעגעתי לאבא
חיבקתי את הברבית עם השמלה הורודה
והעשן הורוד עכשיו חונק נורא
הצער
השמחה
הכאב
האושר
הכעס
האהבה
והכל נעלם
עם הברבי הורודה
בתוך כל העשן הורוד.
מוקדש ל-י. שסיפרה לי את הסיפור האישי שלה ,
וריגשה אותי עד דמעות ... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.