שוב האור כבוי ואת מתחננת אליי שינה
אני מתעלמת, רוקדת פירואט אכזרי
על גבך הסדוק, הנפרץ.
בכי אחר בכי רוקמת מתכת
פרקי ידייך זועקים
אני מתנפצת עלייך בלי חשבון
כמו היה עורך פלדה משוריינת.
בבוקר התמונה ברורה
רסיסים רסיסים של בדולח
את פולה מעור לבן, שביר,
מדממת אבק שריפה,
גופך כואב כל כך.
אני נותנת לך כדור משכך כאבים.
קונה ארבע שעות של טשטוש צלקות.
אחר כך תורי לדמם. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.