שנינו יושבים יחד על קפה לאטה
כל יום בשעה הזו
ואני אומרת בשקט לסר אייזיק
שאפשר עוד לשמוע
את הבומים של התזמורת מרחוק
והאדידס שלי הופכות נעלי אצבע,
מאריכות שרוכי סאטן לבנים
אחר כך אני קוראת לו "סר אייזיק של הפירואטים"
וצוחקת בקול רם מדי, האנשים שמים לב
איך הוא מסחרר אותי לכל אורך הכיכר
עד שאנחנו נפגשים עם דוד המלך
הם מנידים ראש זה לזה ומבעירים את הרחוב
כמו שרק שני זקנים יהודים עם כינור
עוד יודעים להצית אש.



מחווה לגדול מכולם, הכנר אייזיק שטרן, על הקונצ'רטו לכינור
ברה מאג'ור של צ'ייקובסקי, אופוס 35