-לאן אתה הולך?
יורד לכיוון המדרגה.
-מה תעשה שם?
אכתוב קצת פילוסופיה, סיפורים, שירה.
-על מה אתה כותב?
על החיים, שמחה ועצב, העולם הגדול. חיי שלי, עונג ושכול.
אספר לך סיפור שקרה בזמן העבודה. בעודי מחלק משלוחים, נשמתי
לפתע נעתקה:
ראיתי לפני שבועיים חתולה עומדת ליד בנה, הוא נדרס והיא ברגע
הפכה לאם שכולה. לצד הדרך, סחבה אותו מהכביש, שם אותנו הוא
לעולם לא ירגיש. שניות אחרונות ביחד, היא לא רואה גופה. זהו
בנה, פרח, הוא נוצר מתוכה.
מלקקת את גופו, לא רוצה להפרד. בשניה אחת היא קמה, הוא נשאר לו
שם בודד.
-ומה שלומך אחי?
כבר ימים אני גווע, נעלם הביטחון. מאבד עמכם קשר, נעטף
בדיכאון. ורק איתך דברתי, ניגלת אלי בגדולתך, כל כך הרבה זמן
שאני מכיר אותך.
אף פעם לא חתרתי לדרך זו בכיוונך, לרגע לא חשבתי, "איתך לנהל
שיחה"?
-למה לא חשבת?
אין לי תשובה ברורה לשאלה. העצלות חתרה מלמטה - הדרך הקלה.
-הדרך הקלה?
כן, זו שפעמים בחרתי, מושג "ורוד" לבריחה, מקרים מולם לא
ניצבתי, מעדיף ת'מנוסה. לשמור דברים בבטן, לא להילחם בקשיים.
"אלה החיים" - משפט ההמונים.
-אלה החיים?
כן, כולם מתרצים, "החיים עלי מקשים", אלה לא בסדר ושם לא נעים.
לצערי החיים לימדוני: אין אפור, יש רק קצה. למעלה או למטה
באמצע אל תשהה.
בני אדם הם עדר, רצים אחרי מנהיג, ולפתע נזכרים: "אני את חיי
מוביל".
המנהיג, הם לא יודעים, לעולם ימשוך לאמצע. שם אפור ומשעמם,
כולם ירדמו לבטח. "מכנה משותף", הוא יתרץ, אל תאמינו לאף מילה.
בעבודתו הוא מחפש נוחות, פתרון קל לבעיה.
ואם תתעורר לפתע ותשאל: "מדוע באפור"? את המושכות חטוף לידיך
ורוץ ללבן או לשחור!
בכל שנייה מתחילים חייך ואין בהם פשרות. הויתור ממך תובע את
הדרך בה רצית לחיות.
-אדון לעצמי אמרת, איך אדע לאן לפנות?
לגופך יש את הכח, נשמתך היא הניווט. התחבר לרגשותיך, ההתעלמות
גובה מחיר. אין להמירה בכסף, זו פיסה מהחיים.
היה סובלני, אחי, הדרך היא קשה, ביחוד שאתה הוא זה שסוחב את
עצמך.
אבל האושר אין כמוהו, הסיפוק הוא רב. לפתע הינך מרגיש, "בעצמי
אנוכי מאוהב".
אז תדע, הכל שלם, עולמך עומד במקומו. סידרת את חייך, המציאות
החליפה את החלום.
לילה טוב עולם, אחזור לי אל ביתי.
תודה לך אורן, איתך פרקתי את ליבי.