[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אפר


לו הייתי יכול רק...
הכל ולא כלום. נשאר רק אגרטל או יותר נכון אפר נצור בקרמיקה.
לאפר תמיד יש ריח מריר. כי אל אפר נשוב. אט אט ירקב הבשר
ויוותרו רק גרגירי סידן ואת הסיד אפשר לשרוף.
מה עלה בראשי ובראשה. למה אותו הרגע הפך לנצחי. תמיד חשבתי
שבכל רגע יש נצח  אך רק במוות גלום הנצח האמיתי אותו אנו
מחפשים. רק בו מוגשם מיטב ההוויה של הכמיהה שלנו - עצם ההשארות
שלה לעד. בהפסקת הכמיהה הופך הסטטוס לנצחי ועימו השאיפה, אך
כמה אכזר . כמה אכזר הוא אותו הנצח בהיותו חסר את הכמיהה
עצמה.

לאן חשבת שאת הולכת. לבטח לא אל מיתתך. יום שטוף שמש, מסע של
קניות.
נעלים, מכנסיים, איפור. פרטי הסתרה וייפיוף ומה עוד... המתנה
לוח חום עם משבצות שחורות ולבנות. רגש של אוטופיה, נמצאה
הגאולה והיא בצורתו של משחק עתיק יומין.
מתנה לגברים מחנות לגברים שמוכרת כל מה שהחברה מצביעה על
ייעודם כגברים בלבד. אף שנהנית לנבור במעוז השוביניסטי הזה.
הכל למען המין הכל למען ההצלחה. שם כללי הטסטוסטרון שולטים -
חרבות ארוכות משחקי מלחמה וסוגים שונים של גאדג'טים שלא ממש
משמשים לדבר. הרי לאלו שאינם שימושיים אין צורך ליצר שימושיות
חשבת וקנית.
ועכשיו כשהפתרון ישנו נותרה ההנאה האישית , לתור אחר מחלציים
שונים ומשונים. ורודים סגולים תכולים אדומים רק לא נורמלים לא
שחורים. מכנסיים חצי רחבות חצי צמודות, נפתחות לקראת הסוף ושוב
רק לא ג'ינס. הפשטות ההמונית הפיחה בך חלחלה, לעולם לא תהיה
כאחרים . לעולם לא. ולעולם זה חרץ את דינך למסעות לחיפושים
ול....

שטיפת השמש הוסרה בגל של עננים. רוח קרירה ליטפה את המחשוף
והקור חרץ את שפתותיך. הרגשת לא יציבה. לחץ הדם ירד והיית
זקוקה לסם הקפאין היומי.
ידעת שמבעד לזגוגיות הקניון ניצבים להם מספר בתי קפה. אבל לא,
לא הרגיל לא ההמוני שוב התחלחלת למראה הדומי .
שלוש רחובות צעדת חצי פקוחה מגשרת מעל כל הפערים מעל כל
תלוליות המדרכה. שם, אל מאסטרו הנכסף, בית קפה לאחרים לנחשבים
. יחוס מוזר הנחשבים הם כל אלו שכולם רוצים להיות כמוהם אבל הם
עצמם מכוונים אל ייחודם האישי.
נכנסת, המלצר מכיר אותך ומחייך. בוחרת לך את הכיסא הנכון מול
הרחבה מול הרחוב מול הכיכר מול היונים מול הפרצופים. מרחוק כל
הפרצופים דומים, מרחוק ניתן לגזור על כולם מוות כי אין שם בעצם
אף אחד. באיטיות הגשת את סף הספל אל שפתותיך .
הריח עורר בך תאווה, תאווה לנחשק אחר. מבעד להבל ומרחוק ניצב
שולחן חצי מוטה.
לרגליו כוס שבורה ומלצר נבוך גוחן אליה.
הוא עמד שם במבט חצי מטופש מסתכל במלצר המגושם. כל שרצה היה
אספרסו חשאי . והכל ניגמר בכזו המולה. היה נבוך אך הנבוכות
פעמה בצורת חיוך מלא גומות, חיוך צדדי חרישי.
הבל הקפה צמצם את דמותו אבל בכל זאת נפגשו מבטיהם.
היא הניחה את הכוס כדי שיוכל להביט בדמותה. היא היתה גאה באופן
בו שפעה.
לא פחות ולא יותר תענה על עצמה. במיוחד לא פחות.
היא קצת רכנה חזרה אל הכוס וחשפה עוד מין היצרים שלו. הוא ניגש
ושאל אם השולחן שלה בטוח משלו.

את בעלה אהבה יותר מכל יותר מחייה עצמם, היה בו את התכלית אבל
חסר היה בו את הארוס. חסר היה את הכוח הדורש כל פועל. מי היה
נותן שהרגעים הקטנים הללו היו מספקים את התאווה. אך ללא
ההתנסות הכמיהה איננה מגשימה את עצמה.
הפטפוטים ביניהם היו קצרים הם ניגשו לבית מלון קרוב ונעלו
מאחוריהם את הדלת.
הידיים המלטפות שלו ארגו את גופה מחדש . השפתיים חידשו בה את
הטעם האבוד.
הריח החדש מירר לה את שיווי המשקל.    נשיקה , ולא אותה נשיקה.
 שנים שרצתה נשיקה חדשה. שנים שכמהה. תמיד תהתה על הטבעת וטבע
הקשר . תמיד תהתה על הקביעות על ההישארות . כולם נשארים חשבת
אך כולם הם כולם.
הכל נגמר מהר מידי אבל כל רגע היה בו רמז לנצח. חשת איך ביחד
נוצר מכלול חדש אשר את גבולותיו עדין לא הכרת  ובאותו מקום
נעצר הזמן ונקטע בהרף.
התלבשות חפוזה ללא מבט ללא מילה ללא קישור . תעצומות שהתפוררו
אל עבר הסתמיות של הסיום. תעצומות חיות משתוקקות שנגמרו אצלו
ברגע ואצלה בחלל.

היא ארזה עצמה ושמה לב ששכחה את המתנה . את השחור והלבן
מאחור.
בבית הקפה היא חשבה . לבטח הוא שם מתחת לאותו כיסא אשר הניפה
ללא מבט בעת שעזבה איתו. המהירות היא מין השטן במיוחד כשיש
מצוקה באוויר. אולם אותו רגע של הפוגה השכיח בה את הפרספקטיבה
של המוניות הריצה והיא מיהרה.

מיהרה אל בית הקפה אל הביטחון האחרון שיהיה. ושם היא לא חצתה
אלא כמו כל גורל רק הפסיקה.
הפסיקה את הנהירה .רגע לפני היא החלה לחוש את עשן האובך. משאית
לא גדולה פגשה אותה על הנתיב.
לא היה למה לצפות חוץ מאשר להפסקה מידית בהפתעה גמורה. או שמא
לא בהפתעה כלל.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
נו, איך קוראים
לשני השנון הזה
מהסלוגנים, זה
שיש לו מעט כזה,
זה לא החרגלן
הגוזם?


תרומה לבמה




בבמה מאז 31/8/01 14:04
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גדעון סלו

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה