היום שבו נהרגתי היה יום רגיל לחלוטין.
התעוררתי בשעה 6 בבוקר מצעקותיה של בתי התינוקת (בת שלושה
חודשים).
הנקתי אותה, החלפתי לה את הטיטול, הרגעתי אותה ובמהרה היא חזרה
לישון.
בערב, כאשר בעלי הטרי חזר מהעבודה ישבנו לאכול, שוחחנו על
החיים ועל החלומות שלנו, לרגע שכחנו מכל הצרות, האחריות
ורצונות הזולת והתמקדנו בעצמנו ובבינתו .
החיים היו כל כך מאושרים, הכל נראה כל כך ורוד!
היינו מאוהבים עד השמיים, וביתנו,דור,הייתה האהבה הגדולה של
שנינו , הרגשנו שהכל מושלם, כאילו זה חלום שלא צריך שיסתיים,
כאילו אנחנו שנינו חיים על ענן ורוד ולא רוצים לרדת ארצה.
יותר מאוחר, התקשר אלי אחי הצעיר שביקש שאבוא אליו לעזור לו
בהכנת עוגה לחברתו, אני בשמחה רבה יצאתי בשעות הערב המאוחרות
לעזור לאחי. ומיד עליתי על הכביש בהתלהבות רבה.
נסעתי , ונסעתי חצי שעה ושעה, ולפתע מבלי שיכולתי לשים לב הגיח
לכביש נהג שיכור שיצא ממסיבה,
הוא נסע הרבה מעל המהירות המותרת , וכך מבלי שיכולתי לשנות את
המצב , המכונית של הנהג השיכור נכנסה במכונית שלי בעוצמה חזקה
והמכונית שלי מהר מאוד התהפכה.
לא יכולתי לחשוב על שום דבר פרט לכאב המר, כאילו סכינים,
שנכנסים בכל הגוף, חזק.

התמונה הבאה שאני זוכרת הייתה בית החולים.
ראיתי אותי שוכבת על המיטה, כולי פצועה. עכשיו כבר לא הרגשתי
בכאב.
מהר מאוד הגיעו בני משפחתי לביה"ח , בעלי, כבר לא היה כל כך
מאושר, הוא נראה כאילו עולמו חרב עליו. "אבל אני פה!!!" צעקתי.
אך אף אחד לא שמע את זעקתי.
כל משפחתי כבר נכנסה לחדר, וכולם בוכים.
"לקחת לה את החיים!" צעק בעלי "לקחת לה את החיים, לקחת לי את
החיים ולקחת לביתי דור את החיים", "מה עשינו רע? מה עשינו רע?"
הוא כרע על שתי ברכיו והחל בבכי חזק ובלתי פוסק, כולו האדים
והוא התקשה לנשום.
עכשיו הם עוטפים אותי, את כולי, בניילון לבן ... "עזבו אותי!
אני כאן. אל תיקחו אותי! לא ייתכן שאני מתה!!!" אך אף אחד לא
שמע . הם הוציאו אותי מהחדר , כל משפחתי יצאה החוצה פרט לבעלי.
הוא נשאר כורע על ברכיו, מחכה... מחכה...

זה לא הגיוני, בדיוק כשהתחלנו לחיות, כשהתחלנו להיות כל כך
מאושרים, אילו רק יכולתי להחזיר את הזמן אחורנית. ומה עם דור ?
היא תגדל ללא אמא ? "לא זה לא הגיוני! זה לא הוגן!" צעקתי.
לרגע חשבתי שבעלי שומע אותי, אך הוא המשיך "שרון אני אוהב
אותך! שרון אל תלכי ממני, מה אני יעשה כאן לבד? שרון אל
תלכי!!!"
נשארתי חסרת עונים.

"אלוהים תעזור לי! לא עשיתי רע לאיש! אני מתחננת ".
הכל התחיל להיות לבן

"אלוהים אדירים!!! אני רק בת 23!!!"