הוא ישב על האבן המתקררת, פניו מופנות מערבה אל השמש השוקעת.
אור השמש השתקף בעיניו וחימם את פניו. אותה מנגינה עתיקה, שפעם
שמעו אלו שחיו כאן, מתנגנת בראשו וכל שאר חושיו מנותקים.

השמש השוקעת הזכירה לו את מה שלמד בשיעורי ההיסטוריה הבסיסיים
שלמדו כל ילדי "החזית האדומה" בנעוריהם.

בשנת 2048 חגגו אזרחי מדינת ישראל את יום העצמאות ה-100
למדינה. האנשים היו באוטופיה, המדינה היהודית שרדה 100 שנה!

החגיגות היו בעיצומן כאשר ישראל הותקפה מתקפת פתע מכל גבולותיה
תוך הפרת הסכמי השלום עם מצרים וירדן. מיליוני לוחמים לוהטים
מקנאה דתית חדרו את גבולות ישראל. עשרה מיליון אזרחי ישראל
היהודים עמדו מול עשרות מיליוני הערבים שתקפו בלהט ובעוצמה שלא
נראו עד כה מצידם.

הקרבות היו מהקרבות הקשים ביותר בהיסטוריה, מאות יהודים מתו
תוך 3 הימים בהם הצטמצמו גבולות ישראל לשפלת החוף בלבד. לפני
כיליונה המוחלט של מדינת ישראל והשמדתם הסופית של כל היהודים
השוכנים בארץ, התערבה "האחדות הדמוקרטית" והציעה הסכם פשרה
להצלת היהודים.

ההסכם הבטיח את עזרת "האחדות הדמוקרטית" בהעברתם של כל היהודים
בא"י לאי שבו הם ייושבו וזאת בתנאי שלא יימשך רצח העם
ביהודים.

"הליגה הערבית החדשה" הסכימה להסכם זה אך עם תנאי נוסף, להעביר
את כל יהודי העולם לאותו אי.

למען הצלתם של 10 מיליון היהודים הסכימה "האחדות הדמוקרטית"
לתנאי זה ומקום היישוב היהודי החדש נבחר להיות ניו-זילנד. השם
ניו-זילנד שונה במהרה לניו-יזראל. פעולת ההעברה הייתה אחת
מהפעולות הגדולות ביותר בהיקפן בהיסטוריה, במהלכה הועברו כל
היהודים אליהם יכלו "האחדות הדמוקרטית" ו"הליגה הערבית החדשה"
להגיע, לניו-יזראל.

מדינת היהודים החדשה שכללה את כל ניו-זילנד הכילה את 35
מיליוני היהודים שנאספו מהעולם. מדינה חדשה זו נאלצה להתחיל
מכלום. בהתפתחות כללית שאליה יכלה להשתוות רק התפתחותה של
גרמניה לאחר מלחמות העולם, הגיעה מדינת היהודים לשגשוג שלא
נראה מעודו.

לאחר כ-50 שנות קיום קם מנהיג ופתרון בידיו.

במילים שנלקחו מספרי ההיסטוריה, "אם תרצו, אין זו אגדה", הצליח
המנהיג היהודי יעקב בן-שלום להעביר רוב לפיתרון בעיית העם
היהודי.

מבטו נדד מהשמש השוקעת לירח שהחל להתגלות עם השקיעה. אור מנצנץ
סינוור את עיניו למאית שנייה. כיפת ירושלים, חשב לעצמו.

רעיונו של יעקב בן-שלום היה מהפכני בפתרון בעיית העם היהודי.
בהסתמך על עברו של העם היהודי טען יעקב שאולי יעברו עוד 100
שנה והעולם הלא יהודי יבוא לתבוע לעצמו את ניו-יזראל.

לטענתו היה פתרון אחד: מקום שעוד לא שייך לאף אחד.

לאחר זכייתו ברוב תמיכת הממשלה והעם החל תכנון הפרויקט הגדול
והמתוחכם ביותר שנעשה עד אז, מושבה יהודית על הירח.

במהלך 50 השנים שבאו לאחר החלטה גורלית זו הושקעו כספים, אנשים
וחומרי גלם רבים בפיתוח מערכות קיום ותעבורה המונית בחלל. לאחר
שהפרויקט הושלם לא נדרשו לעם היהודי יותר מ-10 שנים בכדי להקים
מושבות על הירח ואף להעביר את כל 50 מיליון היהודים לאותן
מושבות. בקשות שאר אזרחי העולם להצטרף למושבות, נדחו.

מושבות הירח הכילו בתוכן את מיטב הטכנולוגיה לתקופה ההיא.
טכנולוגיות קיום החיים יצרו מערכת אקולוגית עצמאית מתחת לכיפות
הפולימרים הקשיחות כפלדה.

הכיפה הראשית, כיפת ירושלים, הייתה הכיפה הראשית ובה מוקמו
מבני הממשל ומרכז התרבות היהודית החדשה.

נשיא "האחדות הדמוקרטית", פטר ג'ייקובסון, כתב בשנת 2125 בספרו
את המשפט שהמשיך להדהד ברחבי העולם שנים רבות לאחר מכן: "כנראה
היהודים הם באמת עם סגולה".

מבטו עזב את הירח ונדד מטה. חומת האבן עליה ישב הייתה פעם נכס
דתי של דתות כה רבות. "הכותל המערבי", כך הם קראו לה. עתה,
לאחר כל השנים הללו לא היה אף אחד שיישב למרגלות הכותל
ויתפלל.

מספר שנים לאחר הקמת המושבות על הירח הפתיעה "האחדות
הדמוקרטית" את מדינות העולם החופשיות כאשר חתמה על הסכם,
שסעיפיו נותרו סודיים, עם "החזית האדומה" שכללה את רוסיה, סין
וגרורותיהן.

שתי מעצמות חסרות אלים אלו היו בעלות בסיסים צבאיים במרכז חשוב
של הליגה הערבית... עירק, שם הוחזקו כוחותיה של ארה"ב (שעתה
הייתה חלק מ"האחדות הדמוקרטית") מאז שנות ה-10 של המאה העשרים
ואחת.

"הליגה הערבית" נמחצה מכל כיוון ואף מבפנים. קנאותם הדתית
ולהיטותם לקרב של עמי האיסלם לא יכלו לעמוד מול הכוח המספרי של
"החזית האדומה" ששולבה עם כוחה הטכנולוגי של "האחדות
הדמוקרטית".

מדינות האיסלם שלא הסכימו לבטל את דתן מצאו עצמן מתמודדות עם
השמדת עם, שיטה שהפעילה "החזית האדומה" בניגוד לרצונה של
"האחדות הדמוקרטית".

לאחר מיגורן של שלוש הדתות הגדולות בעולם נשארה ארץ הקודש
חלולה מבחינה דתית... היא נותרה בסך הכל חבל ארץ יבש ומדברי.
וירושלים, העיר הנכספת, כל שנותר ממנה היה ערימת הריסות ומבנים
עתיקים...

וכך הוא ישב על האבן עד שהשמש שקעה מעבר לאופק.

לבסוף הוא כיבה את המנגינה העתיקה שהתנגנה בראשו בשעות
האחרונות, החזיר את חושיו לשימוש וקם.

צועד בעיר הריקה, קירות אבן הרוסים סביבו. ברחובות אלו התהלך
המלך דוד. ברחובות אלו התהלך ישו, ברחובות אלו רכב מוחמד.

ברחובות אלו נשפך דם כה רב...

לבסוף הוא הגיע לגבולות העיר ולפניו נגלה המראה שאליו היה
רגיל. עיר חדשה, שילוב בין תרבות רוסית וסינית...

קול קרא אליו מרחוק, והוא הסתובב אליו.

"ובכן, יורי, שוב הלכת להתייחד עם הרוחות הצפוניות שלך?"

הוא חייך חזרה וענה בשקט האופיני לו: "לא, יאנג, הפעם התייחדתי
עם הרוחות המקומיות...".

ישראל אחרי העימות הערבי של שנות האלפיים, סיפורי הגאולה
שסופרו משך אלפי שנים עומדים להשתנות...