משהו
נוגע בי בפנים,
נוגע בי עמוק,
משחק לי בחוטים,
רוצה אותי לחנוק.

כדי לא להשתגע,
אני מצייר פרצופים,
לפתע אחד מהם,
נוגע בי בפנים,
עור חלק, שיער ארוך, נראה לי קצת מוכר,
כל השאר נמחקים, ורק הוא נשאר...

ונוגע בי בפנים,
ונוגע בי חזק,
כשסערות משתוללות בי,
הפרצוף פתאום נחנק.

כדי לא להתגעגע,
אני זורק את הדפים,
אחד מהם שמרתי,
אך מחקתי את המילים,
נשארו בו סימנים, של אותיות ופרצופים,
גם כשממש רציתי, לא נעלמו בו הקמטים...

שנגעו בי בפנים,
ונגעו בי די מהר,
כשימים שלמים הייתי מיואש,
אבל החלטתי לא לוותר.

ורק כדי להצטנע,
הפרצוף עצם עיניים,
חיוך טיפשי עלה,
והאדימו הלחיים,
וכששאלתי- הוא שתק,
וכשביקשתי- הוא סירב,
עד שסוף כל סוף הבנתי- הפרצוף הזה הוא לב.

והוא נוגע בי בפנים,
והוא נוגע בי עמוק,
משחק לי בחוטים...